בברכות דף נו' עמוד א' מסופר על בר הדיא שפתר את חלומות רבא לרעה. וכאשר רבא למד ש:"כל החלומות הולכים אחר הפה" כעס על בר הדיא ואמר שהוא מוחל על כל הנזקים שנעשו לו-חוץ ממות אשתו, בת רב חסדא.

ויש לשאול מדוע הקפיד על זה יותר משאר דברים?

לעניות דעתי ניתן לתרץ על פי הגמרא בכתובות דף סה' עמוד א' שם מסופר על חומה, אלמנתו של אביי, שבאה לפני רבא ובטעות נגלתה ידה. רבא קיבל תאווה-ומיד רץ לאשתו ותבע אותה. מיד שאלה אותו מה קרה וכשסיפר לה-סלקה את חומה במכות.

ויש לשאול כיצד היה לה כח לבטל את התאווה, ולמה רבא הלך אליה ולא נכשל?

חשבתי לתרץ שהעניין הוא שנקראת "בת רב חסדא", וזאת משום ההדרכה שנתן לבנותיו במסכת שבת דף קמ' עמוד ב' בעניינים שבינו לבינה, ומכיון ששמרה על הנהגות אלו שנועדו לגרום לבעל לאהוב את אשתו היה לה את הכח להגן עליו מפני החטא-שכאשר התעוררה בו תאווה-הלך דווקא לאשתו מפני אהבתו אליה.

וזו הסיבה שרבא הקפיד כל כך על מות אשתו הצדיקה- שעל ידה ניצול מחטאים(כמבואר ביבמות[1] שרבי חייא אמר על אשתו: "דיין שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא").