הגמרא בחגיגה דף ה' עמוד ב' מספרת על ויכוח בין ר' יהושע בן חנניה למין אחד שמסתיים בנצחונו המוחץ של ר' יהושע בן חנניה והריגתו של אותו מין על ידי המלכות.

מיד לאחר מכן מסופר שבשעת פטירתו באו אליו חכמים שהביעו בפניו את חששותיהם על העתיד-שהגויים יבואו בשאלות ולא יהיה מי שיענה להם. ר' יהושע בן חנניה הרגיעם שלאחר מותו גם חכמת הגויים תפחת והם לא יוכלו להתווכח כמו שהתווכחו איתו.

שאלתי למה דווקא פה מצאה הגמרא לנכון להביא את סיפור מותו של ר' יהושע בן חנניה? וכי אין מקומות יותר מוצלחים לציין זאת, כמו בחולין דף ס' עמוד ב' שם הקיסר מתווכח איתו מספר ויכוחים והוא מנצח אותו!

וחשבתי לתרץ שבאופן כללי זה לא נורא להפסיד בויכוחים לגויים וחכמי ישראל מעולם לא חיפשו להתווכח עימם. אלא שפה המחישו לנו כמה מסוכן היה תפקידו שכן המין שהתווכח איתו מת- חכמי ישראל חששו שכך בדיוק יקרה להם כשלא ידעו מה לענות לגויים. על כן הרגיעם ר' יהושע בן חנניה שהם לא יגיעו לידי כך ובעזרת ה' יתברך יד חכמי ישראל תמיד תהיה על העליונה.