כידוע עשיית מלאכות מסויימות בחול המועד נאסרו עלינו על ידי חכמים. אחת המלאכות האסורות היא קצירה של תבואה וירקות מהקרקע. מכיון שהדברים ניתנו ביד חכמים-הם שקלו בדעתם והתירו במקרה של אדם שאין לו מה לאכול.

לכן, כאשר הגמרא במועד קטן דף יב' עמוד ב' מספרת על רב הונא שקצר בחול המועד- היא מיד מקשה כיצד התיר לעצמו לקצור בחול המועד-הרי יש לו מה לאכול(רש"י) ובמקרה כזה לא התירו חכמים? עיין שם מה התפלפלה ותרצה הגמרא שם.

ולענייננו שאלתי מניין לרש"י שיש לרב הונא מה לאכול?

התשובה לכך שבמסכת תענית דף כ' עמוד ב' כתוב שרב הונא היה עשיר גדול כל כך עד כדי שפרנס את כל עניי עירו-קל וחומר שהיה לו מה לאכול בעצמו.

וכיצד רב הונא הגיע לעשירות כזאת?

במסכת מגילה דף כז' עמוד ב' מסופר שרב הונא הגיע לפני רב עם אזור פשוט למותניו. כששאל אותו רב מה קרה לחגורתו, ענה לו שמכר אותה כדי לקנות יין לקידוש. כאשר שמע זאת רב-מיד ברך אותו שיאטם בשיראים-בד יקר, והכוונה שיזכה לעשירות-כשם שר' זכאי זכה לכך כיון שהקפיד על קידוש כמבואר בגמרא לפני כן.

במעשה זה קיים רב הונא בעצמו את המשנה בסוף פאה ש"כל שצריך ליטול מן הצדקה ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו"-שהרי ודאי שהיה מותר לו לקחת מן הצדקה במצבו ועני הגון היה ומכיון שלא נטל-זכה לעשירות.