הגמרא בנדה דף לא' עמוד ב' אומרת: "כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם".

יש לשאול על כך מספר שאלות:

על ידי מה מביא הזכר את השלום? מדוע דווקא זכר? וכיצד הדבר בא לידי ביטוי?

על מנת לתרץ קושיות אלו, עלינו לעיין במספר מקורות:

בירושלמי מועד קטן פרק ג' הלכה ז' נאמר שאם נפטר אדם מהמשפחה- על כל המשפחה לדאוג כל אותה שנה כיון שהמוות גורם למדת הדין להיות מתוחה עליה. אם נולד בן זכר במהלך השנה-נתרפאת המשפחה ממדת הדין.

בתענית דף ח' עמוד ב' מסופר שבימי רבי שמואל בר נחמני היה מוות(כנראה ממחלה מסויימת שהייתה באזור) ובנוסף אנשים רעבו ללחם. בתחילה חשבו האנשים להתפלל על המוות שיסתלק ואת הרעב יסבלו. אמר להם רבי שמואל בר נחמני שעליהם להתפלל על הרעב- וממילא יסתלק המוות מכיון ש:"פותח את ידיך- ומשביע לכל חי רצון"- ה' יתברך משביע את החיים ולא את המתים. לכן, אם יתפללו על הרעב שיסתלק- גם המוות יעלם- וכן היה. רואים מכאן שפרנסה מסלקת את המוות ממש כמו בן זכר שנולד.

והעניין מתברר בצורה נפלאה כאשר קוראים את המימרא הבאה בנדה שם: "בא זכר בעולם-בא ככרו בידו... נקבה אין בידה כלום".

רואים מכאן שהזכר מביא שלום בעולם כיון שמביא אתו פרנסה, ואילו הנקבה שאינה מביאה פרנסה-אינה יכולה להביא שלום.

המסקנה היא שהבנים מביאים שלום(שהביטוי של כך הוא חיים) על ידי כך שמביאים פרנסה: "בני חיי ומזוני".