הגמרא בסנהדרין דף פא' עמוד א' אומרת: "ואל אשה נדה לא קרב-שלא נהנה מקופה של צדקה" ורש"י אומר שמדובר בעני הגון.

ויש לשאול איזו מן השוואה זו? מה הקשר בין מי ששומר עצמו מנדה לבין עני שלא נהנה מקופה של צדקה? ומה שבח לו אם הוא באמת נצרך?

נראה לעניות דעתי לתרץ על פי הגמרא בביצה והמשנה בפאה:

הגמרא בביצה דף כה' עמוד ב' אומרת שבועלי נדות דומים לאוכלי ערלה כיון ששניהם לא מחכים לזמן ההיתר.

במשנה האחרונה בפאה כתוב שמי שנצרך ואינו נוטל מן הצדקה-אינו נפטר מן העולם עד שיפרנס אחרים משלו.

כעת מובנת ההשוואה: מי שלא בא על הנדה וחכה לאשה שתיטהר- גם זוכה ל "חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" כמבואר בנדה דף לא' עמוד ב' וגם לסיכויים גבוהים לילד(כידוע הזמנים שהאשה יכולה להתעבר).

ממש כשם שזה שאינו נהנה מקופה של צדקה-זוכה לעשירות עד כדי כך שיכול לפרנס אחרים משלו.