"ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא" (ויקרא כ,יז). '"חסד הוא" - לשון ארמי חרפה חסודא (סנהדרין נח). ומדרשו: א"ת קין נשא אחותו? חסד עשה המקום לבנות עולמו ממנו, שנ' (תהלים פט) "עולם חסד יבנה"' (רש"י). 'ת"ש: מפני מה לא נשא אדם את בתו? כדי שישא קין את אחותו, שנאמר (תהלים פט, ג) "כי אמרתי עולם חסד יבנה". הא לאו הכי אסירא? כיון דאשתרי אשתרי. אמר רב הונא: כותי מותר בבתו, וא"ת: מפני מה לא נשא אדם את בתו? כדי שישא קין את אחותו, משום "עולם חסד יבנה"' (סנהדרין נח,ב). 'חסד יבנה - תחילתו של עולם נבנה בחסד, שצוה אדם הראשון לגמול חסד את בנו ואסרה לו והתירה לקין כדי שיבנה העולם. והיינו דכתיב (ויקרא כ) "(כי יקח איש) את אחותו בת אביו חסד הוא", מה שהתרתי לקין חסד גמלתי עמו' (רש"י). '"ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא". אמר רבי אבין: שלא תאמר קין נשא את אחותו, הבל נשא את אחותו, חסד הוא, חסד עשיתי עם הראשונים שייבנה העולם מהן. (תהילים פט) "אמרתי עולם חסד יבנה"' (יר' יבמות יא,א). אמנם בגמ' לא מובא במפורש על הנאמר "חסד" בפס' כאן, אבל ביר' כן הובא הפס' הזה כיסוד ללימוד של עניין החסד בהקשר זה, כמו שמביא רש"י. אולי כרמז שקודם לפס' על האיסור של אחותו נאמר: "ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו. ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעהֿ אתה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם" (פס' טו-טז), כרמז לאדם הראשון שבתחילה ניתנו לו כל החיות כאישות והוא לא התחבר אליהן: 'וא"ר אלעזר: מאי דכתיב (בראשית ב, כג) "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי"? מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה' (יבמות סג,א). (ומה שנאמר על אישה שלפני בהמה זה כאגב לנאמר על אדם עם בהמה. ועוד) ומה שנאמר על אישה לפני בהמה זה כרמז שהאישה חטאה עם הנחש: 'שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא' (שבת קמו,ב). 'כשבא נחש על חוה - כשנתן לה עצה לאכול מן העץ בא עליה, דכתיב (בראשית ג) "הנחש השיאני", לשון נשואין' (רש"י). שכך כרמז על עניין החסד שאדם הראשון לא בא על בתו כדי שקין יתחתן עמה, לכן נרמז על הנעשה אז באדם וחוה, כרמז על זמנו של אדם הראשון ובעניין ביאה, שבזמנו היה גילוי של החסד עליה רומזת התורה. חז"ל מביאים את הפס' בתהלים: "כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכן אמונתך בהם" (תהלים פט,ג). שמזה דרשו שעשה חסד כדי להעמיד את העולם, בנוסף למדו חז"ל שהעולם עומד בזכות החסד: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). 'על גמילות חסדים כיצד? הרי הוא אומר: (הושע ו) "כי חסד חפצתי ולא זבח". העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד, שנאמר (תהלים פט): "כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם"' (אבות דר"נ ד,ה). נראה ששני הדברים קשורים, שהעולם נברא ועומד על החסד, לכן מתחילתה העולם היה צריך גילוי של חסד, לכן ה' ציווה לאדם הראשון שיעשה חסד וישאיר את בתו לקין וכך יבנה העולם ממנו, וכך זה יהיה בניין העולם בגילוי של חסד כראוי לשורש קיום העולם. בנוסף, החסד הוא חלק מדרך ארץ שקדמה לתורה, שביסוד החסד שנעשה בתחילת העולם נעשה בסיס שיתגלה בעולם התורה בהמשך, שזה חשוב לתיקון העולם, ולכן ראוי להתגלות מתחילת העולם (ובפרט שהעולם נברא ע"פ התורה [ב"ר א,א] והתורה היא אחת משלושת הדברים עליהם העולם עומד לכן ראוי שיהיה לפחות גילוי של היסוד לתורה כבר מתחילת העולם). בפרט זה מתגלה שיש גילוי של החסד בהקשר לחטא עץ הדעת ולכן זהו כרמז שצריך את החסד כיסוד לתיקון העולם, ולכן אז מתגלה החסד שהוא יסוד לתורה; שמובא בתוספות: 'מפני מה לא נשא אדם את בתו. שכשאכלה חוה מעץ הדעת היתה ראויה למות מיד, ואי משום אדם שהיה שרוי בלא אשה היה יכול ליקח בתו! ומסיק כדי שישא קין את אחותו' (תוס' ד"ה 'מפני'; סנהדרין שם), כך שגילוי החסד היה בהקשר לחטא עץ הדעת של חוה. (גם גילוי החסד היה בגילוי של ביאה, שזה היה הגילוי החזק של קלקול עץ הדעת, שהחלו להרגיש תאוות זימה, שלכן הבינו שהם עירומים, לכן בזה מתגלה גילוי חסד כשורש לתורה שמתקנת את העולם מהקלקול). החסד הוא יסוד בישראל, שכך מתגלה בסימנים שיש בנו ('שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים' [יבמות עט,א]), שמראה שיש בנו בפנימיותנו נשמת בנ"י, שאנו דבקים בה', שכך מתגלה בנו בחסד: 'ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלקיכם תלכו", וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?! והלא כבר נאמר (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא"! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה; מה הוא מלביש ערומים' וכו' (סוטה יד,א). וגילי החסד מתגלה גם במיוחד במלכים (כבחירי נציגי ישראל), כמו שמובא על מלכי ישראל (ומהם נלמד לכלל המלכים): "ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם" (מלכים א כ,לא). ולעתיד לבא כשאור ה' יאיר בעולם, ישראל יעמדו בראש כל העולם גם כגילוי מידת החסד בעולם. לכן הפס' של גילוי מעלת החסד בעולם נאמר בהקשר למלכות דוד שתמשך עד עולם – עד גילוי תיקון העולם: "כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכן אמונתך בהם. כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי. עד עולם אכין זרעך ובניתי לדר ודור כסאך סלה" (תהלים פט,ג-ה). '"כי אמרתי עולם חסד יבנה" - כי אמרתי עד עולם יבנה בחסד כסא דוד, כמ"ש (שמואל ב ז'): "והכינותי כסא ממלכתו" וגו'' כו' (רש"י).