"וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ.. שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם".

כתב ה"שם משמואל": "אמר ר' אלעזר שהכל היה עצת ה' כדי שלא יהיה להם חיבור עמהם.. ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ובשביל זו עצמו ישראל מובדלים מהם, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם שלא ייטמעו בהם.. ואף במקומות שמראין פנים שוחקות לישראל.. שכוונתם גם בזה לכלותינו.. אם כן זה שעומדים עלינו לכלותינו זהו לטובתנו וגם על זה אנו נותנים שבח להשם יתברך".

ה"שם משמואל" מפרש שאומנם הצרות והגזירות שהושתו על יהודים בארצות הניכר גרמו לסבל רב ולכאב גדול, אולם מנגד הן יצרו חייץ שהפריד בין אומות העולם לעם היהודי, והביאו לידי כך שישראל יהיו מובדלים מהעמים ולא יתבוללו בהם. כך ב"זכות" הצרות והגזירות, הצליח עם ישראל לדורותיו לשמור על זהותו העצמית ולהביא לידי ביטוי את מעלתו הייחודית.

לפי פירוש זה, דברי ההלל בנוסח "וְהִיא שֶׁעָמְדָה" מתייחסים לא רק לפדות ולהצלה מהצרות, אלא גם לצרות עצמן! על כך שהאנטישמיות והצרות, גרמו לא רק לקשיים ולנזקים, אלא גם הכריחו אותנו להיות נבדלים מאומות העולם! אם כן, המציאות ש"שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ" - היא למעשה חלק ממנגנון שמירה אלוקי רחב, שנועד לשמר את ייחודו של העם היהודי בהיותו בגלות ולאפשר לו להגיע לימי הגאולה כשהוא נאמן לאלוקיו.

הרב אלי שיינפלד, מהספר: "מועדי השם - עיבוד עכשווי לתורת השם משמואל על חגי ישראל"