בוקר קר וגשום בחודש אדר אשתקד. באולם ישיבת חב"ד בברלין שבגרמניה התכוננו התלמידים לתפילת שחרית של יום שגרתי, כשלפתע נפתחה הדלת ובפתח נראתה דמותו ההדורה של האדמו"ר רבי אליעזר-זאב רוזנבוים מנדבורנה. האדמו"ר, שהיה מלוּוה באחד מגבאיו, שהה בברלין ובא להתפלל עם תלמידי הישיבה.

התפילה כמעט החלה, כאשר הרב אורי גמסון, ראש הישיבה, הבחין באורח שנכנס אל האולם. זה היה גבר בגיל העמידה, והרב גמסון זיהה אותו מיד: סאשה, יהודי מקומי, שביקר בישיבה כמה וכמה פעמים, אם כי לא נהג להתפלל במקום בקביעות.

אחרי התפילה ניגש סאשה לרב גמסון. "אמור לי, בבקשה", הצביע לעבר האדמו"ר, שעדיין היה שקוע בתפילתו, "האם זה האדמו"ר מנדבורנה?".

הרב גמסון אישר, אך בליבו תמה מניין מכיר יהודי כמו סאשה את האדמו"ר, שמנהיג את חצר נדבורנה בבני-ברק זמן קצר, לאחר שאביו, האדמו"ר רבי יעקב-ישכר-בער רוזנבוים זצ"ל, נסתלק שנה קודם לכן, בז' באדר תשע"ב.

"מניין אתה מכיר את האדמו"ר מנדבורנה?", שאל הרב גמסון את סאשה, וזה השיב: "זיהיתי את הגבאי, שכן זה הגבאי של האדמו"ר הקודם, עמו נפגשתי".

סאשה שתק והרהר כמה רגעים. "היה לי מקרה מוזר מאוד עם האדמו"ר הקודם, ואני עדיין נושא בליבי סימני שאלה בהקשר זה", אמר לרב גמסון.

וסאשה פתח וסיפר את שאירע כארבע שנים קודם לכן, בעת ששהה בעיירת הנופש הינטרגלם שבאוסטרייה. בזמן שהייתו בעיירה נודע לו שכעת נמצא בה גם האדמו"ר מנדבורנה, שבא אף הוא לפוש בה, וסאשה חש סקרנות לגבי האורח ובא אל הבית שבו שהה הרבי.

"שוחחתי אז עם הגבאי", סיפר לרב גמסון, "והוא הציע לי להיכנס אל חדרו של האדמו"ר ולהתברך מפיו. שמחתי מאוד על ההצעה, ואכן האדמו"ר קיבל אותי בסבר פנים יפות ושאל למבוקשי. השבתי לו כי אני מבקש ברכה בעבור בתי, אדל, בת העשרים וארבע, שתמצא במהרה את זיווגה.

"האדמו"ר שמע את דבריי, הרהר לרגע ואז השיב: 'שמע, יש משפחה בפרנקפורט' – והאדמו"ר נקב בשם המשפחה – 'שיש לה שני בנים. צור עמם קשר, ואמור להם שהפניתי אותך כדי להתעניין על הבן הגדול מבין השניים, דוד שמו, לזיווג בעבור בתך, ושתהיה ברכה והצלחה'.

"שמחתי מאוד למשמע הדברים. לא זו בלבד שהרבי בירך אותי, הוא אף הנחה אותי היישר אל המועמד המתאים!

"מיד בשובי לברלין איתרתי את מספר הטלפון של המשפחה מפרנקפורט, וסיפרתי לאב המשפחה את דברי האדמו"ר. תגובתו הפתיעה אותי מאוד. הוא השיב: 'משהו כאן מוזר מאוד. בני הגדול עומד להינשא בעוד שבועיים!'.

"באתי במבוכה. זה היה רגע מאוד לא-נעים. גמגמתי כמה מילות התנצלות, האיש שתק לרגע ואז הוסיף: 'אתה אומר שהאדמו"ר שלח אותך? מוזר, הלוא הרבי מכיר אותנו, והוא אמור לדעת על החתונה הצפויה'. התנצלתי שוב על ה'טעות', נפרדתי ממנו בברכת מזל טוב, והקשר ניתק.

"מאז יש בליבי תמיהה על המאורע הבלתי-פתור הזה", סיים סאשה. "מה הייתה כוונתו של הרבי? אגב, בתי טרם נישאה"...

סאשה סיים, והרב גמסון התקשה למצוא הסבר מניח את הדעת לסיפורו. "אני מציע לך", אמר לסאשה, "שתפנה אל הגבאי של הרבי ותשתף אותו בסיפור. אולי הוא יוכל להאיר את עיניך".

סאשה קיבל את ההצעה ופנה לשוחח עם הגבאי. ממקום מושבו הבחין הרב גמסון בשיחה הערה המתנהלת בין השניים, אלא שזו התארכה והתארכה, ונמשכה כחצי שעה. בסיומה נפרד סאשה מהגבאי ופנה בחזרה אל הרב גמסון. פניו היו חיוורים כסיד.

"אינני מאמין", פלט בהתרגשות. "הגבאי זכר את המקרה, והוא אמר לי שאכן, הבחור נישא, אך התגרש כעבור חודשיים. פתח של תקווה נפתח בליבי, אלא שהגבאי אמר מיד שיש בעיה: הבחור עלה לארץ, ולכן העניין כנראה אינו מעשי. למשמע הדברים החסיר ליבי פעימה: גם בתי, אדל, עלתה לארץ והיא נמצאת כעת בישראל!

"ההשגחה הפרטית הזו הלהיבה את הגבאי, והוא הודיע לי מיד כי הוא מקבל עליו את הטיפול בהצעה, עד לגמר הטוב".

הרב גמסון איחל לסאשה הצלחה והם נפרדו. לא חלפו הימים עד שסאשה בא לבשר לרב גמסון כי ההצעה קורמת עור וגידים וכי השניים החליטו להינשא. אחרי ל"ג בעומר אשתקד באו דוד ואדל  בקשרי השידוכים, ובחודש אלול כבר עמדו תחת החופה והקימו בית נאמן בישראל. בעת האחרונה אף בישר סאשה לרב גמסון כי הזוג מצפה לילדם הראשון...

מסיים הרב גמסון: "זה סיפור שהתרחש מול עיניי, והוא ממחיש כי הראייה של צדיקים היא בספירות אחרות לגמרי מראייה אנושית רגילה".

(תודה לרב אורי גמסון. השמות המלאים של המעורבים בסיפור שמורים במערכת)