1958 היתה שנה סוערת מאוד בחייו של המזרח התיכון. סוריה ומצרים התאחדו לרפובליקה ערבית אחת. רפובליקה אימתנית שאיימה לבלוע את סביבותיה. הלחץ המצרי-סורי הכריע את ירדן ועירק להתאחד גם כן.

האיחוד הירדני-עירקי החזיק מעמד זמן קצר מאוד. חודשים ספורים מאוחר יותר התרחשה בבגדד הפיכה צבאית שטרפה את הקלפים. על ירדן, ועל לבנון שהתחולל בה מרד אלים, ריחף כעת חשש ברור ומיידי של השתלטות מצרית-סורית. המזרח התיכון היה כמרקחה.

בתגובה הגה ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, תוכנית מבריקה. 'ברית הפריפריה'. התוכנית היתה פשוטה וגאונית. לייסד ברית של מדינות לא ערביות שנמצאות בצד השני של מדינות העימות (מצרים, ירדן, סוריה ועירק). מדינות שיכרתו ברית עם מדינת ישראל ויכלאו את המצרים והסורים במעגל חיצוני אוהד ישראל. המדינות שנבחרו היו אתיופיה, אירן ותורכיה.

בן גוריון קידם את תוכניתו בנחישות ובמהירות. לאתיופיה שלחה מדינת ישראל את טובי המוחות שלה, כדי שיקדמו אותה בתחומים רבים ומגוונים. גם עם אירן ותורכיה התקדמה הברית בצורה משביעת רצון.

בסוף הכל קרס. הלבנה הראשונה היתה אתיופיה. למרות המשאבים האסטרונומים שהשקענו במדינה ההיא, עם תום מלחמת יום הכיפורים תמו גם קשרינו העמוקים עם האתיופים. 6 שנים מאוחר יותר, הגיע חומייני והעלה באש את הברית הישראלית-פרסית. הברית התורכית שהאריכה ימים יותר מחברותיה, הגיעה לקיצה עם עליית מיודענו רג'יפ טאיפ ארדואן לשלטון.

לשר ההיסטוריה יש חוש הומור משובח. בחלוף קצת יותר מיובל שנים התהפכו היוצרות. המצרים והסורים, שהיוו איום אסטרטגי, מהווים כיום במקרה הרע מטרד מציק (כך בחזית הסורית), ובמקרה הפחות רע בן ברית מפתיע במלחמה בחמאס (בחזית המצרית). זאת, בזמן שאירן ותורכיה, חברות ברית הפריפריה, הפכו לאיומים אסטרטגים על המדינה.

מה המסקנה? שצריך ענווה. כל המאמצים המלחמתיים והמדיניים שלנו הם רק בגדר השתדלות. את ההיסטוריה מכוון בורא העולם בדרכו שלו. צריך להתאמץ בכל יכולתנו, אבל לא לשכוח שלא הכל תלוי בנו.

חייבים להודות שבן גוריון צדק מהזווית שלו. ההיסטוריה אמנם גיחכה על תוכניתו של ראש הממשלה הראשון שלנו ועל מאמציו הבלתי נלאים, אך בזווית של שנות החמישים תוכניתו היתה נכונה וראויה.

אנחנו צריכים לדעת, שלא כל הכלים בידיים שלנו. אנו צריכים לעשות את ההשתדלות המרבית במלחמה בחמאס ובשאר אויבינו הרעים. השתדלות מרבית ומלאה. אבל בצד זאת לא לשכוח שאנחנו רק פיונים בלוח השחמט של הבורא. ברצותו מאריך וברצותו מקצר.

"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אלוקיך לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּוחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אלוקיך כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל. לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים ח, יא-יח)

מאת: הרב עמיחי גורדין, מתוך האתר "שבת בשבתו" - www.zomet.org.il