"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם" (שמות לה,א). 'ר' אליעזר אומר: גדולה שבת שהיא שקולה כנגד עשר הדברות. בעשר הדברות כת': "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" (שמות כ,א), ובשבת כת': "אלה הדברים". מנין? ממה שקרינו בעניין "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אתם". כך אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל: אפילו אין בידכם אלא מצות שבת בלבד, מעלה אני עליכם כאלו עשיתם כל התורה כולה, שנאמר: "אלה הדברים", ולהלן הוא אומר: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר"' (מדרש הגדול; שמות לה [התחלת הפרק]). ר"א לומד ג"ש "הדברים" בין שבת לעשרת הדברות, לומר ששקולים, וכן ששבת שקולה כנגד כל התורה. זה לא רק כלימוד כללי שעשרת הדברות נתנו במתן תורה (והלוחות מרמזות על ירידת התורה לעולם) ולכן מרמז על התורה; אלא בעשרת הדברות שבלוחות רמוזה כל התורה: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש", כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א), ולכן שבת ששקולה כעשרת הדברות זה אומר גם ששקולה ככל התורה כולה. ביר' מובא ששבת שקולה ככל מצות התורה מראיות בתנ"ך: 'בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצות שבתורה. בתורה, דכתיב (שמות טז): "עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי", וכתיב (שם): "ראו כי ה' נתן לכם את השבת". בנביאים, דכתיב (יחזקאל כ): "וימרו בי הבנים בחוקותי לא הלכו" וגו', וכתיב (שם) "ואת שבתותי חיללו מאד". בכתובים, דכתיב (נחמיה ט): "ועל הר סיני ירדת", וכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם" וגו'' (יר' נדרים ג,ט). אלא שבדברי ר"א יש תוספת, כיון שביר' זה: 'כנגד כל המצות שבתורה', שזה שמירת המצוות, ובדברי ר"א זה: 'כאלו עשיתם כל התורה כולה', שבשמירת שבת יש גילוי כעין כל המצוות וכל התורה, שזהו גם כנאמר על הדברות: 'דקדוקיה ואותיותיה של תורה', שזהו כל התורה כולה. (אמנם בראיה שמובא ביר' היה יכול לידרש על כלל התורה, ולא רק על המצוות כיון שנאמר "לשמור מצותי ותורתי", הרי שנאמר גם תורה בנוסף למצוות. אלא שנאמר "לשמור" ולכן זה מתפרש על שמירת – קיום המצוות, לעומת הדימוי לעשרת דברות שזה נרמז כללי על הכל: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" [ובראיה מהכתובים היה יכול להתפרש על כלל התורה, אלא שזה בכתובים כגילוי של הנאמר בתורה, ולכן למדו על המצוות כמו שנרמז בתורה ובנביאים. ואילו דברי ר”א זה בתורה]). או שר"א בא ללמד על העומק, מדוע השבת כנגד כל התורה, שזה נרמז בעשרת הדברות שהם כנגד עשרת המאמרות בהם נברא העולם, שהתורה באה לתקן את כל העולם; וכך גם שבת קשורה לבריאה (שה' שבת ממלאכה, מאמירת עשרת המאמרות), ולכן מתקנת את כל הבריאה, שזהו עניינה של כלל התורה שבאה לתקן את כל הבריאה. לכן זה נאמר כאן כפתיחה לבניית המשכן (שנאמר כאן שבת כדי ללמד שלא לחלל שבת בבניית המשכן: '"ויקהל משה" וגו', למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר: "ועשו לי מקדש" (שמות כה) שומע אני, בין בחול בין שבת … תלמוד לומר: "ויקהל משה" וגו', בחול ולא בשבת' [מכילתא; שמות לה,א]), כיון שהמשכן כנגד בריאת העולם (' … ששקול כנגד בריאת עולם' וכו' [תנחומא "פקודי" סימן ב]), שמקדש – מעלה את כל העולם לקדושה, שכך מרמז על השבת שמקדשת את כל העולם שנברא, כעין הגילוי שבדברות שמתקן את כל העולם (שכנגד המאמרות בבריאה); והמשכן הוא המשך השראת השכינה שבסיני (שעברה לאה”מ), ולכן קשור לנתינת הדברות. אולי אפשר שבא ר"א לרמז דווקא כאן שזה נאמר בהקשר למשכן (שלא יחללו שבת בבניתו) שמביא לשכינת ה', שכך בשבת מביא לתיקון העולם לשכינת ה', שמעיד שהעולם כולו שייך לה', ולכן ראוי לשכינתו. לכן זה בהקשר לעשרת הדברות, שבאמירתם היה גילוי של תיקון עולם, שבמתן תורה פסק כח שעבוד מלכויות, או כח מלאך המוות, כמו שיהיה לעתיד לבא (ע"ז ה,א). אולי נרמז שהשבת קשורה לתיקון עולם כמו הגילוי שבדברות, שיש שני לוחות הברית שבהם נכתבו כל הדברות, שמצד אחד הדברות באות יחד, ומצד שני זה מחולק בשני לוחות. לכן גם בגילוי כח השבת שמתקן את העולם זה יכול לבא בגילוי של שמירת שתי שבתות או בגילוי של שמירת שבת אחת (ע"פ כח גילוי הקדושה שתיעשה אז בשמירת השבת): 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד): "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתיב בתריה: "והביאותים אל הר קדשי" וגו'' (שבת קיח,ב). 'א"ר לוי: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא. מאי טעמא? (שמות טז) "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה'” וגומר – חד יום' (יר' תענית א,א). או כנגד שהלוחות נתנו פעמיים, ולכן אם שמירת השבת תיעשה במעלה גדולה ביותר, זה יהיה מגלה כנגד שבת שנאמרה בלוחות הראשונים, וכך תבוא מיד הגאולה, כמו שהיה במתן תורה; ואם ישמרו את השבת אבל בלא מעלה גדולה אז זה יהיה עליה הדרגתית, שהשבת הראשונה תהיה כגילוי הדברות שבלוחות השניות (שבהם נכתב שבת מצרים), ואח"כ יתעלו בשבת השניה לגילוי הדברות שבלוחות הראשונים (שבהם שבת בראשית), ואז תבוא הגאולה לאחר שמירת שתי שבתות. אולי אפשר כרמז לחיזוק דברי ר"א שמשווה את עשרת הדברות לשמירת שבת, שנאמר על מתן תורה: “ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל" (דברים ט,י), שמתן תורה בו נאמרו עשרת הדברות היה בהקהל (שלכן נקרא "יום הקהל"), כמו שכאן נאמרה שמירת שבת בהקהל: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" וגו', כדי לחבר ביניהם. אולי גם השמעת עשרת הדברות במתן תורה היה גילוי שכינה בעולם, וכך גם המשכן יש בו גילוי שכינה, לכן נאמר כאן על שמירת השבת שגם היא גילוי שכינה בעולם, שלכן היא מעין עוה"ב ('שבת אחד מששים לעולם הבא' [ברכות נז,ב]). בפשטות מתן תורה היה בשבת: 'ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא (שמות כ, ז): "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב התם (שמות יג, ג): "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום' (שבת פו,ב), כך שמתן תורה קשור לשבת, שלכן נלמד ג"ש לחבר ביניהם לומר שניתנה התורה בשבת דווקא, שגילוי עשרת הדברות ומתן תורה קשור עם גילוי שבת, ולכן מתגלה ששבת שקולה ככל התורה שנתנה במתן תורה.