"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים. והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח” (דברים כה,יז-יט). '"אשר קרך בדרך”. אין "קרך" אלא "נזדמן לך"' (ספרי). '"אשר קרך" וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר: "קרך”, טמאך, כמו דאמרת: "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה”. רבי נחמיה אומר: קראך ממש. מה עשה עמלק? עמד וירד לארכיון של מצרים ונטל טומוסיהון של שבטים, שהיה שמם חקוק עליהם במתכונת הלבנים. ועמד לו חוץ לענן, והיה קורא להם: ראובן שמעון ולוי פוקו, דאנא אחיכון ובעינן למעבד עמכון פרקמטיא. כיון שהיו יוצאין, היו הורגין אותן. ורבנן אמרי: קרך, היקרך לפני אחרים. אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו' (שמות טו טו). כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא "כי תצא" סימן ט). '"אשר קרך בדרך" - לשון מקרה. דבר אחר: לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר: ל' קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך. שהיו כל האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף ע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים' (רש"י). רש"י חיבר בין שני המדרשים, שהביא את הספרי ואת התנחומא (חלק מדברי התנחומא). נראה שרש"י בא אולי לרמז בזה שעמלק בא לפגוע בישראל כיון שאנו מגלי שם ה' בעולם, שזהו יעודנו כהמשך אבותינו הקדושים שנבחרו ואנו נבחרנו אחריהם לגלות את שם ה' בעולם, וזה מה שמפריע לעמלק – גילוי שם ה' שמתגלה על ידנו. שיש לו שנאה שממשיכה מאבותיו, שעשו נדחה מעיקר שושלת האבות בשל רשעותו, לכן לעמלק יש שנאה לישראל ולגילוי שם ה' על ידנו. שזהו: '"אשר קרך" – שנזדמן לך לנקום נקמת אבי אביו. דכתיב (בראשית כז,מא) "וישטם עשו את יעקב”. אמר: בא עת לנקום נקמת זקננו' (לקח טוב; פס' יח). לכן מביא רש"י שלושה פירושים ל"קרך", שזהו המפגש עם ישראל, ולכן בזה נרמז מה היתה הסיבה, נגד מה התקומם עמלק; שזהו גילוי ישראל כהמשך האבות מגלי שם ה' בעולם. “קרך" לשון מקרה מרמז על אברהם אבינו שהיה הראשון שהראה לעולם שהעולם אינו מקרה אלא יש ה' שמנהיג את עולם; וזה לאחר שבירר לעצמו וה' נגלה אליו ולימדו: '"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" וְגוֹ'. ר' יצחק פתח (תהלים מה, יא): "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךָ". אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם' וכו' (ב"ר לט,א). 'לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלי מנהיג - ראה שמים וארץ, ראה שמש ביום וירח בלילה וכוכבים מאירין, אמר אפשר שיהא דבר גדול כזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם' (רש"י). כך שזה מרמז על אברהם שגילה ולימד שהעולם אינו במקרה אלא נברא ע”י הקב”ה. וכן אברהם היה ראש שושלת בנ"י, שהוא נבחר ע"י הקב"ה, שמראש ייעדו לזה (שלכך נוצר): “עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו” (ישעיהו מג,כא), שה' יצר את ישראל כיצירה ולא נבחרנו בשל מעשינו, וכך גם האבות (שהם יסוד בנ"י) נבחרו בשל מהותם כבעלי נשמת ישראל (ובעקבות זה גם מעשיהם הקדושים) ולא שנבחרו במקריות; ולכן זהו גילוי של אברהם נגד המקריות. כמו כן, בנ”י ירדו למצרים ולבסוף נגאלו בניסים גדולים לא במקרה, אלא ע”י ה' כמו שהבטיח לאברהם, ולכן חוסר מקריות מתגלה אצל אברהם שלו ה' הבטיח בברית בין הבתרים שיגאל את ישראל. “קרך” שמרמז על טומאת קרי מרמז על יצחק, שהיו הליצנים טוענים שהוא אינו מזרע קודש של אברהם אלא מאבימלך: '"אברהם הוליד את יצחק" - … ד"א: ע"י שכתב הכתוב "יצחק בן אברהם", הוזקק לומר: "אברהם הוליד את יצחק"; לפי שהיו ליצני הדור אומרים: מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל: אברהם הוליד את יצחק. וזהו שכתב כאן: "יצחק בן אברהם” היה, שהרי עדות יש ש"אברהם הוליד את יצחק”' (רש”י; בראשית כה,יט). בנוסף, מיצחק נולדו יעקב הצדיק ועשו הרשע, ולכן נרמז שעמלק מעשו הרשע, וזהו גילוי משכב זכר וטומאת קרי. (אולי זה נרמז גם בדעה בתנחומא שקרא ע”פ הרישומים, ואמרו שהם אחינו, שזה מרמז על עשו ויעקב בני יצחק). “קרך” שמרמז על שקירר את רתיחתך, שהגוים לא העזו להזיק לישראל קודם לעמלק, זהו כרמז ליעקב שלבן ועשו רצו להרגו, אלא שלא העזו בשל גילוי שם ה' על יעקב; שה' נגלה ללבן והזהירו, ועשו ראה את המלאכים שלוחי יעקב, שזהו שפחדו מפני כח ה' שנגלה על יעקב, כעין שהאומות פחדו מבנ”י בשל גילוי ה' בקריעת ים סוף. הדעה הנוספת בתנחומא מרמזת שעמלק שנא את ישראל בשל שראה בנו המשך כח האבות, וזהו שקרא לנו: 'והיה קורא להם: ראובן שמעון ולוי' וכו', שזהו בני יעקב, שהם המשך האבות, ואנו השבטים המשכם. לכן מצוות מחיית עמלק היא לאחר שהתיישבו היטב בארץ, ולא נשארו לנו שונאים: "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה”, שזהו גילוי שלם של ירושת הארץ שהובטחה לאבותינו, ולכן אז יש גילוי שלם של המתגלה בנו שהובטח לאבותינו, וזה קשור לגילוי שם ה' שמתגלה ע"י בנ”י בא”י (שכאן עיקר גילוי התורה ושם ה'), ולכן אז מצווים להשמיד את עמלק שהוא ההיפך מזה, נגד גילוי שם ה' המתגלה בנו כהמשך מהאבות. לכן עשה עמלק: '"ויזנב בך" – מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה' (רש”י), שברית המילה היא האות ביננו לה', והיא נתנה לאברהם אבינו לקראת הולדת יצחק, שהם אבות ישראל; שעמלק היה שונא את החיבור לה' ואת גילוי בנ”י הקשורים לאבותינו בהיותנו ממשיכיהם בגילוי שם ה' בעולם. אולי בזה מובן המדרש: ' … "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים”, וּמֵהֵיכָן בָּא עֲמָלֵק? אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁבָּא מֵאֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁבָּא לִטֹּל עֵצָה מִמֶּנּוּ. וְאָמַר לוֹ: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבַּעַל עֵצָה אַתָּה וְגַם בַּעַל מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, וְכָל הַנּוֹטֵל עֵצָה מִמְךָ אֵינוֹ נִכְשָׁל. אָמַר לוֹ: רְאֵה מֶה עָשׂוּ אֻמָּה זוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת, וּמַה לְּמִצְרַיִם שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת עָשׂוּ לָהֶם כָּךְ, לִשְׁאָר אֻמּוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה; הֵיאַךְ אַתָּה יוֹעֲצֵנִי? אָמַר לוֹ בִּלְעָם: לֵךְ וַעֲשֵׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה, וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה אֵין אַתָּה יָכוֹל לָהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, וְאַף אַתָּה שֶׁהוּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, תָּלוּי בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם' וכו' (אסת"ר ז,יג). שזהו שהיעוץ למלחמה היה קשור בגילוי של האבות. וכן גם בלעם ניסה להחליף את ישראל, בהקרבת קרבנות כנגד קרבנות האבות (רש"י; במדבר כג,ד), כך שזהו גילוי של דבריו בהיותו נגד האבות, שכך יעץ לעמלק והם באו להילחם בישראל במחשבה נגד גילוי האבות.