העץ, השמן והזהב....

================

קראתי מאמר או דרוש באחד מעלוני השבת תחת הכותרת :

" רק זהב טהור" .

וכותרת משנה :

 "מדוע היו המנורה והכפרת עשויים מזהב טהור".

 

וכל אותו הדרוש מתועל למסקנות הבאות :

 

ראשית : "העץ שבכלי המשכן שימש וייצג את הגשמיות שבעולם. 

 והזהב את הרוחניות . העץ מבחינת גוף והזהב בבחינת נשמה..."

 ועוד :

 "וכפי שהניסיון מלמד שמתערובת לימודי קודש וחול בגיל קריטי זה - לא צומחים גדולי תורה.

 ואל יחשוש להשכלתם [של הילדים]בכל תחומי החיים  שהרי לא לחינם נאמר על תורתנו הקדושה :

 "הפוך בה והפוך בה דכולה  בה"...".

 הנה כי כן ,חד וחלק רק לימוד התורה הוא הוא בבחינת ה"זהב הטהור" .

כל השאר ה"חול". הוא בבחינת : "עץ"  - המסמל לדידו של הדורש  : "הגשמיות שבעולם".

 ואני נחרד ונזכר  בציוויים :

 "לא תעשו איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב . ואני נזכר בעגל הזהב. ואני נזכר בשמן הזית הז,ך הכתית למאור

 שבא מעץ הזית ..... ואני נזכר שהאדם עץ השדה...

 

וגם נזכר בסיפור הבא :

פעם כששב הזקן מלוויה .

 ישב בקרן זוית ובהה. כולו אפוף שרעפים.

 ולפתע החל משיח בלחש כמשיח לעצמו ולאוזנו בלבד.:

 

"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"

 וכי למה נמשלה התורה לעץ. ולמה ל"עץ החיים" דווקא.

 לעץ - משל  מקל המשמש משענת זקנים .

הוסיף והקיש ורקע משענתו ברצפה ,כמי המבקש להמחיש דברו. 

 הוסיף ומלמל :

 שגם האדם נתמך בו  להמשיך וללכת לכל מקום והוא מאושר, שיש בידו לילך בין הבריות ולהיותו  מערב ומועיל - חי ביניהם....

 ומהו : "עץ החיים" - שגם אדם משול לעץ השדה. ואין "עץ החיים", אלא החיים כולם על כל רבדיהם :  חומר ורוח  - גוף ונשמה. גם תורה וגם חול של לימוד ומלאכה.....

 ובהיות והתורה משולה ל"עץ החיים"  ואין האדם כאלוהים החי לעולם. כי אז בקצובת חייו עלי אדמות,

 חייב הוא לחיות את כל החיים כולם לא רק לימוד התורה ,אלא וחי בהם להתנסות במצוות התורה בכל פלחי החיים ובכל סוגיהם. 

ודע  ! הרים קולו הזקן שלימוד התורה במלאכת החיים אין לו תמורה. בשום אוהל של תלמוד . שגם חידושים רבים נאורו בי דווקא בעשיית עבודה ומלאכה

 שאי אפשר לעולם ללומדו לכלכלו אך כספון בתוך האוהל - בתוך אוהלה של תורה...... 

אי אפשר לו לאדם להיות בכלוב של זהב

 

מיד גם זעק הזקן ומנהמת ליבו .

 לסוף,אותם המניחים לציווי :"לעובדה ולשומרה"  ומפנים עורף לאחיהם.

ומסתגרים אך בד אמותיו של התלמוד הם לבסוף גם אותם המפקירים את אחיהם למות בשדה המערכה על הקיום  . עוברים גם על  :

"לא תתעלם", "וחדלת מעזוב עימו"  וכן  "עזוב תעזוב עימו".

 מבלי להחלץ חושים כתף אל כתף גם במלחמת הקיום ממש - כנגד האויבים שמבחוץ.

 

אחר  קם והתנער הזקן, יצא החוצה ונמצא מאכיל חתולים ועופות בר. 

כאילו להמחיש את אחריותינו לא רק לעצמנו אלא לכלל הבריאה. הוא שאמר הכתוב :

"לעובדה ולשומרה". וכן וחי בהם לא רק במצוות  ובתלמוד,אלא בכל פרטי הבריאה.....

שגם נוח לא נגאל אלא וכל פרטי הבריאה עימו.

 

נשוב לפרשתינו :

 לא הזהב עיקר ואין הוא משול לה לתורה .

השמן הוא העיקר אותו הנעצר מעץ הזית .

 השמן המזין את האור והזהב סביבו אנו אלא אך להקרין את אותו האור לכל הסביבה.[ודווקא בכל נפתוליו :

כציצם , פרחים וכפתורים ועוד ]

 העיקר במנורה, איננו הזהב . אלא הזהב הטהור, בהיותו טהור מלהוות כמין אלוהה לעומתי.

אלא האור האלוקי הבוקע ממנה מהמנורה ולכל העולם.

 והאור הנעזר בזהב כאמצעי להקרין כאמור על ידי כל יסודות הזהב שבמנורה........

 גם הכפורת  : אין הזהב שבה אלא לומר : שאין אלוהי זהב עלי אדמות ,אלא רק הגבורה שקולה בוקע מהכפורת לכל העולם.  גם כאן הזהב טהור מלשמש חלילה מעבר לשימוש הפיזי הגשמי .

משל אני האלוה ולא חלילה זהב הכפורת או זהב המנורה.

  הם אומנם איתי - כאמצעי .....אך חלילה לא העיקר .

וודאי לא כמין אלוה...... 

גם התורה היא אמצעי ואיננה חלילה כמין אלוה המוחלט לו עצמו בלבד.....

 

סוף דבר :

 

כל הזהב הטהור שבמשכן טהרתו בהיותו אך אמצעי ולא עיקר כל שהו לעצמו

משה אהרון