פרשת משפטים - השבת והגאולה - מה הקשר?

מאת אהובה  קליין.

פרשה זו: היא המשכה של פרשת יתרו לפי שהיא מתחילה  בוו החיבור: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם". [שמות כ"א, א']

הפרשה כוללת מצוות וחוקים בין אדם לחברו ובין אדם למקום.

אחד הנושאים: שמירת שבת.

  "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת --לְמַעַן יָנוּחַ, שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ, וְהַגֵּר.  וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם, תִּשָּׁמֵרוּ; וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ, לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ. [להלן פרק: כ"ג, י"ב-י"ד]

                 ציורי  תנ"ך/ קדושת השבת והמקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

                 [שמן על בד]כל הזכויות שמורות לאהובה  קליין על היצירה (c)
                                          

השאלות הן:

א] מה משמעות  הפסוק: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם"?

ב] במה חשיבותה של השבת לעם ישראל?

תשובות

"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם".

הקורא פסוק זה שם לב כי הוא מתחיל ב- וו החיבור

רש"י נותן על כך הסבר: המילה –"ואלה" – בתוספת וו החיבור באה ללמדנו " מה עשרת הדברים שבפרשה הקודמת- מסיני הרי גם המצוות שניתנו כאן- הם מסיני, והרי דברי רש"י תמוהים הם, האם מישהו היה מעלה בדעתו שדינים אלו שנאמרו בפרשה-  אינם מסיני?

רבי יצחק מאיר מגור עונה על שאלה זו:["בעל  חידושי הרי"ם]

רצה כאן רש"י  –  להדגיש שאפילו המשפטים המובנים לכל בר דעת ע"פ השכל וההיגיון, הרי עיקר כוחם הוא: מטעם שניתנו לנו על ידי הקב"ה בהר סיני.

שואל רש"י שאלה נוספת מדוע נסמכה פרשת הדיינים לפרשת המזבח?- המופיעה -בסוף פרשת יתרו?

תשובתו: כדי  לומר: שיש לשים את הסנהדרין - אצל המקדש, היינו, בלשכת הגזית.

אמר ר' אבינא: כשם שהזהיר הקב"ה את הכוהנים, שלא יהיו פוסעים פסיעות גסות על גבי המזבח, אלא שיהיו מהלכים עקב בצד אגודל- כך הזהיר הקב"ה את הדיינים שלא יפסעו פסיעות גסות בדין. [שמות רבה, ל', א']

ניתן להבחין – בראשי תיבות בפסוק :"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם" = וחייב אדם לחקור המשפטים- כלומר: הדיין  מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט- אש"ר- ראשי תיבות: אם שניהם רוצים, או: תשמע –שניהם מדברים.

"בעל הטורים" סובר: כי  בפסוק: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם".

יש חמש מילים- ומכאן ניתן ללמוד: שכל הדן אמת לאמיתו , הרי כאילו קיים את חמישה חומשי תורה וכאילו נעשה שותף לקב"ה במעשי בראשית.

רבי בונים מפשיסחא אומר:

"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם". כאן לימדה התורה: שיהיו המשפטים-היינו המצוות- שבין אדם לחברו לפני המצוות שבין האדם למקום-כי: "דרך ארץ קדמה לתורה"

במסכת אבות ישנה התייחסות לנושא משפט צדק:

"רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:

עַל הַדִּין, וְעַל הָאֱמֶת, וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, ט"ז):" אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם": [מסכת אבות  פרק א', י"ח]

עוד נאמר: חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִינּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה" [מסכת אבות: פרק ה', משנה: ח']

ערכה של השבת.

השבת  מופיעה לראשונה  בפרשת: בראשית:

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל צְבָאָם.  וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת"[בראשית א'-ד']

רש"י מסביר את ההבדל בין הקב"ה  לביו האדם בנושא: דיוק  הזמן:

הוא מביא את דברי  ר' שמעון:

רבי שמעון אומר: אין  דומה מידת מלכי המלכים למידת בשר ודם, בשר ודם  כיוון שאינו יודע  לצמצם את זמנו - ורגעיו - ולדייק בזמן שלו תכלית הדיוק, כי בבוא  יום השבת - הוא צריך להוסיף מחול על הקודש – כלומר:  להפסיק את מלאכתו – מעט זמן קודם  כניסת השבת - כדי שלא יבוא לידי עשיית מלאכה בשבת-חלילה.. אבל הקב"ה שיודע לדייק בזמנים והרגעים- תכלית הדיוק  עשה את מלאכתו עד הרגע האחרון של יום השישי  ועד בכלל ונכנס בו כחוט השערה- הכוונה ששעת סיום המלאכה הייתה על גבול השביעי בדיוק מוחלט!

פירוש ב'] השלמת הבריאה הייתה אכן ביום השביעי בו נבראה המנוחה שעד שלא באה השבת -העולם היה חסר בדבר חשוב- מנוחה- כיוון שבאה השבת- באה גם המנוחה לעולם. לכן נאמר:

"וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ"- כי רק משבאה המנוחה לעולם - או אז כלתה ונגמרה המלאכה בשלמות - והסתיימה המלאכה בשלימות.

בפרשה זו התורה מזכירה את חשיבות השבת גם לבעלי החיים.

"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת--לְמַעַן יָנוּחַ, שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ, וְהַגֵּר"

רש"י מסביר: כי כאן התורה רוצה להבהיר: כי אף בשנה השביעית - היינו שנת השמיטה כאשר האדמה צריכה לנוח - יש להיזהר לא לעקור את שבת בראשית שמא יגיד היהודי: הואיל וכל שבת קרויה שבת לא ינהג בה את שבת בראשית למען ינוחו השור והחמור שיוכל לתלוש  עשב בחופשיות מן האדמה ואין לכלוא אותו - משום צער.

אגדת חז"ל -מספרת:

מעשה בשור ששמר שבת : מדובר בשור שנמכר לגוי. השור סירב לחרוש בשבת, רק כשנאמר לו שהוא נמכר ליהודי וביום חול הוא ינוח, הסכים לעבוד. הסיפור מדגיש את כוחה של השבת והשפעתה גם על בעלי חיים, המכירים בבוראם! [מדרש קהלת רבה ובירושלמי]

מדוע כה חשובה השבת ליהודי?

נאמר: "בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם": השבת היא האות והסמל של האיש מישראל כשם  ששלט בעל הבית  התלוי על דלתו - מעיד  על זהותו - מי הוא?  באותה  צורה , השבת  מעידה על היהודי – היכן  הוא דר... חנות הנעולה בשבת נושאת עליה שלט: יהודי, אבל אם חלילה החנות פתוחה בשבת הדבר מעיד ההפך - על בעל החנות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: בריאת העולם מביאה לכך שהנשמה תוכל להשיג את גודל התענוג - וזמן בו הנשמה מתענגת— היא השבת—נועם הנשמות , ביום זה התכלית היא - הקב"ה מיטיב עם ברואיו שלמענה ברא הקב"ה את העולם - כי בריאת העולם מביאה לידי כך - שהנשמה תוכל להשיג את גודל התענוג הזה דווקא בשבת.

חשיבות רבה להדלקת נרות השבת על ידי עקרת הבית : "אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון" שנאמר: והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה ,אלא בכבודי אני מאיר לכם שנאמר: לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם, האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם שנאמר: "והלכו גוים לאורך" ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל באור הצדקה שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וכל כך למה בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת. תדע לך כמה חביבה היא מצות הנרות לפני הקב"ה שאע"פ שאין הקב"ה צריך לאורה הוא מצוה למשה שיזהיר לאהרן הה"ד דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות".[מובא: ילקוט שמעוני במדבר פרק ח'] (על פי מסכת שבת קי"ח] "אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון" (או בגרסאות אחרות: "אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים"), שכן השבת שקולה כנגד כל המצוות, והיא המפתח לגאולה השלמה, לישועה ולהשראת השכינה.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  לומדים אנו:  כמה חשובה לנו התורה הקדושה- היא תורת חיים ומדריכה – את היהודי כיצד לחיות בעולם טוב יותר- עולם של קיום המצוות והחוקים – כמה חשובים המצוות שבין אדם לחברו-  ומצוות בין אדם למקום וכמה  חשוב הוא משפט הצדק, ובעיקר בימים קשים אלה לכל עם ישראל- חייבים אנו לשוב לאחדות העם ואהבת חינם ולשים דגש על שמירת השבת- שהיא מקור הברכה לכל יהודי ולכל עם ישראל- השבת היא מיועדת אף למנוחת בעלי החיים!

יהי רצון שנזכה במהרה לשמור שתי שבתות ברציפות ובע"ה נזכה במהרה לגאולה. נזכור כי השבת היא אות בין אלוקים לבין עם ישראל כנאמר:

"בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם":