"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'" (שמות י,א-ב). נראה שבפס' זה מרומז על כלל המכות שבאו לגלות את שם ה' בעולם, לכן מדגיש ה' שזה להכות את המצרים אבל גם למען שיספרו זאת בבנ"י וכך ידעו כי ה' הוא האלקים, שזה נלמד מכלל המכות (ראה בהרחבה על צורת ההתראה על המכות ועל הלימוד מהמכות ב'לזמן הזה' ניסן, 'דצ”ך עד”ש באח”ב', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א). כמו שמובא במלבי"ם: '"ויאמר ה׳ אל משה" – המכות נחלקו לג׳ סדרים, כמ״ש: ר״י היה נותן בהם סימנים: דצ״ך עד״ש באח״ב. ומכה אחרונה שהיא מכת בכורות היא חוץ מן הסדרים, כי תכליתה היה שישלח את ישראל, ואז נתרצה לשלחם, אבל תשע הראשונות לא היה תכליתם לשלח את ישראל כי ה׳ חזק את לבו שלא יאבה לשלחם, רק היה תכליתם להודיע לכל העולם שיש אלוק, ושהוא משגיח על העולם, ושהוא בעל היכולת מאין כמוהו. ומכל סדר באו שתי מכות בהתראה, והמכה השלישית היתה בלא התראה. ובא הסדר הראשון דצ״ך, לברר מציאות ה׳, כמ״ש: "בזאת תדע כי אני ה׳”, וע״ז באו שתי מכות בהתראה, ואחר שחזק לבו בא מכת כנים שלא בהתראה, כי לא היה ענינה לברר איזה ענין, שכבר נתברר מציאות ה׳ ע״פ שנים עדים, רק בא דרך עונש להכותו מכה של בזיון על שהכביד לבו, ולכן לא התרה בו תחלה. וכן שתי מכות הראשונות מן הסדר השני באו בהתראה, ובאו לברר שה׳ משגיח גם בארץ, כמ״ש במכת ערוב: "למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ”, ואחר שנתקיים זה ע״י שני עדים בא מכת שחין בלא התראה, כי לא בא לברר דבר רק להכותו מכת בזיון דרך עונש. וכן שתי מכות מן הסדר השלישי באו בהתראה ובאו לברר שהוא בעל היכולת מאין כמוהו, כמ״ש במכת ברד: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ”, ואחר שנתקיים ע״פ שני עדים בא מכת חשך בלא התראה כי לא בא רק דרך עונש, שרשעים בחשך ידמו. ואחר שנתבררו שלשה העקרים האלה, בא מכת בכורות לכופו שישלח את העם' (מלבי"ם; שמות ז,יד). אולי לכן אומר הקב"ה שצחק על מצרים: '"התעללתי" – שיחקתי' וכו' (רש"י); כרמז לעניין האמונה באלוקות, כיון שרק נגד ע"ז מותר לצחוק: 'אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא, דכתיב (ישעיהו מו, א): "כרע בל קרס נבו", וכתיב (ישעיהו מו, ב) "קרסו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא" וגו'. ר' ינאי אמר מהכא (הושע י, ה): "לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו", אל תקרי כבודו אלא כבידו' (מגילה כה,ב). 'מותר להתלוצץ באלילים' (שו"ע יו"ד קמז,ה). לכן כאן נאמר על צחוק על מצרים, כרמז שזה קשור בעניין האמונה בה' נגד הע"ז. לכן נרמז כאן על כלל המכות ב"בא", ב=2, א=1, כרמז שהמכות היו באות שתים בהתראה (ומצד הבירור האמוני) ועוד אחת בלא התראה (כעונש); וכן בסדרי המכות היו שלושה סדרים כאשר השניים הראשונים הם גילוי כעין אמונה רגילה בע"ז אצל הגוים, שהאמינו שהע"ז קיימת ומצווה אותם בעבודה, וכך כנגד זה בא ב' = שני הסדרים הראשונים (דצ"כ עד"ש) לומר שיש ה' ושהוא משגיח ומצווה (שפרעה כפר בזה בדבריו, שאמר למשה שאין ה' ולא משגיח ולא יכול לצוותו ולהכריחו; כמו שבירר האברבנאל), ועוד סדר שלישי שמראה שה' בעל יכולת מעל ומעבר לטבע, שזה לא קיים בע”ז שזה אמונה בכוחות המתגלים בטבע, ולא מעל ומעבר לטבע, ולכן זה בא בנפרד במילה "בא" (וכן ב'= 2 שבשני הסדרים הראשונים אין כביכול הבדל בין ה' לע"ז שהאמינו בה ולכן שנים כעין שניהם אלוקים, ו-א'=1 שבסדר זה מוכח שרק ה' מעל כולם, שהוא האלקים האמיתי [מקודם אמרנו חילוק מצד האם יש את האמונה הזו [שקיים וכו'] גם בע”ז שלהם, וכאן זה כעין האם רואים שוני בין הקב”ה לאלילים מי אמת]). ואח"כ באה מכת בכורות שבה יצאו, וזה נרמז ב"אל", כרומז לכח (אל זה גילוי כח וחוזק כמו שהדיינים נקראים אלוהים), שאז פרעה שילח את העם – שאז הוכח שה' הכריחו להוציא את העם בכח ("והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים" וגו' [שמות יג,יד-טו]); וכן מי שהוכה אלו הבכורות שהם החשובים וכן גדולי מצרים: '"כי אין בית אשר אין שם מת" – יש שם בכור מת, אין שם בכור, גדול שבבית קרוי בכור, שנאמר (תהלים פט) "אף אני בכור אתנהו"' וכו' (רש"י; שמות יב,ל), לכן נרמז ב”אל” כרמז לחשיבות וגדולה. וכל המכות נעשו בשביל גילוי האמונה בה', לכן "אל פרעה" – שהמכות באות נגד דברי פרעה שכפר בשלושת יסודות האמונה שהמכות מגלות; וכן פרעה עשה עצמו ע"ז וטען שהוא ברא את היאור ("לי יארי ואני עשיתני" [יחזקאל כט,ג]), כעין אלוה גדול שברא את העולם, ולכן "אל פרעה" זהו רמז שהמכות באו לגלות שה' הוא האלקים ולא פרעה והע"ז. גם אולי רמז ב"פרעה" על גילוי האמונה בה' נגד ע"ז ולביטול פורענות: 'אריב"ל: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו, שנאמר (שופטים ה, ב) "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'”, מ"ט "בפרוע פרעות"? משום ד"ברכו ה'”. רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו, כתיב הכא "בפרוע פרעות", וכתיב התם (שמות לב, כה) "כי פרוע הוא"' (שבת קיט,ב). 'בכל כחו - בכל כוונתו. בפרוע פרעות - ביטול פורעניות, כגון פרוע דמתרגמין בטל. בהתנדב עם ברכו - כשמתנדבין ישראל לברך את בוראן. כי פרוע - כי פרעו אהרן ע"ז, והכי קאמר: בהבטל פריעות ע"ז שתשתקע ותשתכח שלא יזכר עונם משום התנדב עם הוא' (רש"י), שכך במכות התבטלה פורענות גלות מצרים וכן נעשה גילוי אמונה בה' נגד האמונה האלילית. נראה שזה נאמר לקראת מכת ארבה כרמז שהמכות באו לגלות אמונה לדורות, שאז אין ניסים גלויים, אלא מתנהל ע"פ הטבע הנסתר, אלא האמונה מתבססת על מה שהיה והתברר בעבר (וכן בהתעמקות בתהליכים ההיסטוריים הכביכול טבעיים, אך בכך מבררים ומגלים את יד ה' שמסובבת את העולם, שזהו גילוי ניסים דרך הטבע), לכן נרמז במכת ארבה שהוא דבר טבעי אלא שהנס נעשה בחוזק הדבר (“ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן” [שמות י,יד]), כך שזה דומה לדבר טבעי שמתגלה עם נס על טבעי (להבדיל משאר המכות שלא נעשה בצורה טבעית), כרמז לדורות הבאים שלא ייעשו ניסים על טבעיים אלא רק דברים טבעיים, ובכ"ז יאמינו מכח הניסים העל טבעיים שהיו פעם: ' ... וכאשר ירצה האלקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוק מחדשו ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים ותתקיים עם זה התורה כלה. ולכן יאמר הכתוב במופתים: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח יח) להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט כט): "למען תדע כי לה' הארץ" להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין. ואמר (שם ט יד): "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ", להורות על היכולת שהוא שליט בכל אין מעכב בידו. כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים, אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה. ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון' וכו' (רמב"ן; שמות יג,טז). (וכן רמז בטבע וניסים, כגילוי: 'ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם' וכו' [שם]). אולי כרמז: "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו", שאנו מזכירים בסוכות שמות ה' 'אני והו' שקשורים לשמירת ישראל וגאולתם: '"אני" – משמות השם יתברך. וכמו כן "הוא”, כך אמרו המפרשים לתלמוד. ואני אומר ש"הוא" קורא ורומז למה שאומר: "ראו עתה, כי אני אני הוא" (דברים לב, לט), שזה הפסוק בא בשמירת ישראל וישועתם, וכאילו אמר: אתה שאמרת "ראו עתה כי אני אני הוא", הושיעה נא כמו שהבטחתנו' (פירוש המשניות לרמב”ם; משנה סוכה ד,ה). שכך נרמז כאן "אני הכבדתי" וגו', כרמז ל: "אני – אני הוא", שכך כאן "אני" רומז לשני השמות "אני הוא" שפועל לגאולת ישראל, וזהו כרמז "שתי אתתי" שבנקוד אחר זהו "שתי" – שתים - שני שמות ה' שזהו גילוי אותיות שם ה' – "אתתי" – האותיות שמרכיבות את שמי; וכן אותות זהו גילוי יד ה' כעין השמות שזהו גילוי שם ה'. (אולי “הכבדתי את לבו”, אות ראשונה בשתי המילים הראשונות [ה,א], ואות אחרונה במילה האחרונה [ו], יוצא אותיות "הוא”, שכך זהו "אני, הכבדתי את לבו" יוצא  רמז לשני השמות - אני הוא). שכך ה' פעל לגרום להכאת מצרים בשביל שמירת ישראל וישועתם.