"החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות יב,ב). 'דבר אחר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולם, אימתי אתה עושה את המועדות? שכן כתיב (דניאל ד, יד) "בגזירת עירין פתגמא". אמר להם: אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, שנאמר (תהלים נז, ג) "אקרא לאלקים עליון לא'ל גומר עלי", וכן הוא אומר (ויקרא כג, לז): "אלה מועדי ה' מקראי קודש" וגו' "אתם" - בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לשעבר היה בידי, שנאמר (תהלים קד, יט) "עשה ירח למועדים", אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם, אם אמרתם הן הן, אם אמרתם לאו לאו, מכל מקום יהא, "החדש הזה לכם"; ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני משלים עמכם. לכך כתיב "החדש הזה לכם"' (שמו"ר טו,ב). המדרש לומד שכאן נרמז על שקביעת החודש מסורה בידנו, שזהו "החודש הזה – לכם", שנמסר לידנו; וזהו כמו שנאמר בויקרא: "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם" (ויקרא כג,ד), ולמדו מזה: 'אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר (ויקרא כג, ד): "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם", בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו' (משנה; ר"ה ב,ט). ויותר מזה מובא בברייתא: 'אמר לו: הרי הוא אומר: "אתם ... אתם ... אתם" ג' פעמים, "אתם" אפילו שוגגין, "אתם" אפילו מזידין, "אתם" אפילו מוטעין' (ר"ה כה,א). שנאמר שלוש פעמים "אתם" בחסרון של האות וו' ('אותם') כרמז שכעין רומז למילה 'אתם', שאתם הם אלו שקובעים את החודש. אולי נרמז ע"ד הדרש (בנוסף לדברי הגמ' שנדרש ע"ד ההלכה) ש"אתם" הקובעים את הר"ח וממילא גם את המועדים, ולכן יוצא שיש שלושה חודשים שבהם קביעתכם משפיעה על החגים, שזהו תשרי, ניסן וסיון (שבהם החגים), שבהם ע"י ש"אתם" הקובעים את הר"ח אז מתגלה "מועדי" בזמנים שהם התוצאה מכך. אולי גם כרמז בשלוש פעמים כרמז שהבי"ד קובעים, לומר שזה חל בכל בי"ד שעמדו לישראל, כמו שמובא בגמ' (בהקשר לכך שר"י היה צריך לישמע לר"ג שקבע את החודש שלא כר"י [אע"פ שמצד ההיגיון היה נשמע כר"י]): 'ת"ר: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו? שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרן?! פלוני כנדב ואביהוא?! פלוני כאלדד ומידד?! ואומר (שמואל א יב, ו): "ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן", ואומר (שמואל א יב, יא): "וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל", ירובעל זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל? שעשה מריבה עם הבעל. בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן? דאתי מדן. יפתח כמשמעו. ואומר (תהלים צט, ו): "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" – שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך? ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים' וכו' (שם א-ב). 'שלא יאמר אדם - על בית דין שבימיו וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע לו? עכשיו שלא נתפרשו אמור לו: אם אינו כמשה ואהרן הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם. ואומר ה' אשר עשה את משה ואת אהרן - שמואל הנביא אמר לישראל: הקדוש ברוך הוא עשה לכם נסים על ידי ששה זקנים הללו: משה ואהרן ירובעל ובדן ויפתח ושמואל. ואומר - בספר תהלים: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם", הרי ששקל הכתוב שמואל עם משה ואהרן. ובכתובים הראשונים כתוב: "ירובעל בדן ויפתח" עם משה ואהרן ושמואל, שלשה קלים עם שלשה חמורים' (רש"י). לכן נרמז בתורה שלוש פעמים כרמז נגד טענת האדם שבדורו אינם כשלושת זוגות הגדולים בזמן המדבר – שזהו משה ואהרן, נדב ואביהוא, ואלדד ומידד (שהם מחולקים כעין לשלוש דרגות של מעלה); וכן נרמז שבנ"ך יתפרט מזה שלושה קלים כשלושה חמורים (לכן חסרון האות ו' כרמז לחסר את דבריו של אותו האיש ע"י גילוי של ששה [שלושה זוגות שהם ששה אנשים; או ששה שהם שלושה חמורים ושלושה קלים]). לכן זה מתגלה בחסרון של האות ו' כרמז לגילוי התושב"ע (שזהו ששה סדרי משנה ולכן מתגלה ב-ו' בגימטריה), שיש בבנ"י גילוי של תושב"ע שה' נותן לנו את הסמכות לגלות ולפסוק את רצונו בעולם, ולכן בזה גם נתן לנו בקידוש החודש לקבוע (אמנם אין זה אותו דבר ממש, כי בתורה אין מקום לפסוק אחרת מרצון ה', אפילו בשוגג, אלא זה העיקרון שה' נתן לנו את סמכותו בעולם, שזה מתגלה בתושב"ע בבירור רצונו, שזהו הכח שיש בנו, ובקידוש החודש נתן לנו את הסמכות לקבוע אפילו במזיד). אולי לכן גם "אתם" זהו אותיות "אמת", שחותמו של הקב"ה אמת ('דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' [שבת נה,א]), שזהו שאנו מגלים את רצון ה' בעולם, שאנו כעין החותמת של ה' – גילויו בעולם, ולכן זהו כעין גילוי של אמת – חותמו של הקב"ה; לכן נתן לנו לקבוע את החודשים, וכן נתן לנו לברר את רצונו האמיתי בלימוד תורה על ידנו, ולכן זהו ג' פעמים חסרון של האות ו', ש-ג' פעמים זהו רמז לחודש השלישי – שזהו סיון, והאות ו' כרמז לשישי בו – ו' בסיון, שזהו יום מתן תורה, שה' נתן לנו את התורה לגלותה בעולם, ולכן נתן לנו את הכח לברר את רצונו האמיתי בעולם (שזהו כעין חסר גילוי של ו', שיש צורך לגלות את רצון ה', שכעין מוסתר ואנו מגלים אותו) [וכמו שבמתן תורה משה עלה לקבל את התורה, כך גם בקידוש החודש הנשיא הוא שאחראי על קידוש החודש: 'היה ראש בית דין הגדול והוא הנקרא נשיא בדרך רחוקה אין מעברין אותה אלא על תנאי אם ירצה הנשיא. בא ורצה הרי זו מעוברת, לא רצה אינה מעוברת' (רמב"ם; הל' קידוש החודש יד,ב)]. אולי גם 'אמת' – שאנו קובעים את קידוש החודש האמיתי, גם אם המציאות אינה מראה כך, ולכן זהו חסרון של האות ו' כרמז לעולם הגשמי שנברא בחומריותו בששה ימים, שהוא מראה אחרת, בכ"ז הקביעה מסורה לנו ("אתם"), ולכן זהו 'אמת' בחסרון ו', שקובעים את האמת אע"פ שגשמי זה לא כך, ולכן מבטלים אותו – חסרון ו'. אולי גם ג' פעמים "אתם" שזה אותיות אמת, כרמז לשלושה שכעין מושפעים מקביעתנו את החודש, וזה בגילוי של אמת – ששיאו זהו בגילוי דין שהקב"ה עושה, ולכן זה מרמז על ר"ה יום הדין, שבו יש שלושה – סנגורים קטגורים והקב"ה: ' … וחורנה אמר: אי זו אומה כאומה הזאת, בנוהג שבעולם השלטון אומר: הדין היום, והליסטים אומר: למחר הדין; למי שומעין? לא לשלטון? אבל הקב"ה אינו כן, אמרו ב"ד: היום ראש השנה. הקב"ה אומר למלאכי השרת: העמידו בימה, יעמדו סניגורין, יעמדו קטיגורין, שאמרו בני: היום ראש השנה. נמלכו ב"ד לעברה למחר, הקב"ה אומר למלאכי השרת: העבירו בימה, יעברו סינגורין, יעברו קטיגורין, שנמלכו בני לעברה למחר. מ"ט? (תהילים פא) "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב", אם אינו חוק לישראל כביכול אינו משפט לאלקי יעקב"' (יר' ר"ה א,ג). אולי גם כרמז שלושת הזמנים של הדין בחודש תשרי (ר"ה יוה"כ והו"ר) שמושפעים בזמנם מקביעת החודש (באיזה יום בדיוק יהיו), שכך במשנה נאמר על יוה"כ (אצל ר"י ור"ג, שאמר לו לבא בחילול יוה"כ שחל ע"פ חשבונו), וביר' על ר"ה; ובהו"ר לא נאמר כיון שזה ע"פ הסוד, ולכן לא מפורש במשנה ובגמ'. אולי (חסר) ו' שלוש פעמים יוצא 18 (ו=6, כפול 3), כרמז לנאמר בעשיית המשכן 18 פעמים ציווי (כמו שנאמר לגבי תפילת 18): 'רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני' וכו' (יר' ברכות ד,ג), שכך כרמז שאנו מגלים את רצון ה' שציוונו לקבוע ולקדש את החודש, שזה כרמז לקידוש כל המציאות (ראה 'הגלות והגאולה', 'קידוש החודש - ישראל והזמנים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), לכן זה מתגלה כנגד המשכן שהוא כנגד בריאת העולם (תנחומא "פקודי" סימן ב), שמקדש את כל העולם לשכינת ה', לכן גם רמז באות ו' כרמז לנברא בימי החול שאנו מעלים זאת לקדושה, שבחולין ה' מסתתר, ולכן כעין ו' חסרה כנגד שאנו מבטלים את ההסתר של החולין, וכן מגלים אותיות אמת, כרמז לגילוי ה' (חותמו של הקב"ה אמת) כמתגלה בתורה שנתן לנו לגילוי שמו בעולם; ולכן זה נאמר ב(18 )ציווים כרמז לתורה שה' ציווה לנו את רצונו (וזהו 'חי' [בגימטריה] להעלות את כל העולם לחיות של קדושה, שחיות זה דווקא בקדושה, שהצדיקים נקראו חיים ולא הרשעים [ברכות יח,א-ב]). וזה במעשה המשכן השני (פרשת פקודי), שזהו הביצוע של מלאכת המשכן ולא הציווי של ה', כעין רמז שבביצוע שלנו אנו קובעים את החודש, גם אם מצד הציווי היה אמור להיות בזמן אחר ע”פ המציאות הטבעית, בכ"ז נקבע ע"פ מה שאנו קובעים, ולכן זה נרמז בחלק של הביצוע של מלאכת המשכן. אולי גם שלוש פעמים כרמז לשלושת המקדשים (ראשון, שני ולעתיד לבא), שהם כהמשך של מתן תורה שהיה ב-ו' סיון, ולכן זהו ו' חסר, כעין שמתן תורה מסתתר בתוך המקדשים (שכלפי חוץ נראה שכבר המשכנו הלאה, אולם מצד האמת זה ישנו בפנימיות המקדש); או כנגד שהתורה נשתלשה שלוש פעמים ('דתניא, ר' ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני, ופרטות באהל מועד; ר"ע אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב' [זבחים קטו,ב]), וזה החל ב-ו' סיון. על סוד העיבור נאמר: "בסוד עמי לא יהיו" (יחזקאל יג,ט), '”בסוד עמי לא יהיו" זה סוד עיבור' (כתובות קיב,א). אולי רמז "סוד" בגימטריה 70, כרמז לסנהדרין (שהם 71 שזהו 70 זקנים ועוד אחד כדי להכריע), שהם האחראים על קידוש החודש: 'אבל מצוה זו לא יעשה אותה לעולם אלא בית דין הגדול לבד ובארץ ישראל לבד' (רמב"ם; עשה קנג), אמנם בפועל דנים וקובעים שלושה דיינים (בשם כלל הסנהדרין) ולכן "סוד" זהו שלוש אותיות. קידוש החודש קשור לסנהדרין ולא"י (כמו שמובא במצוה קנג, וכן): 'אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל, שנאמר: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ ולא הניח בארץ ישראל כמותו הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ. ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו, ואין צריך לומר גדול ממנו, הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ, ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום' (רמב"ם; הל' קידוש החודש א,ח). לכן נראה שקידוש החודש ניתן במהלך שלבי יציאת ישראל ממצרים (וקרוב ליציאה ממש, שניתן בר”ח ניסן), כרמז שיש בו גילוי קדושה כעין כנגד תהליך יציאת מצרים (שיוצאים כדי לקדש את העולם כמתגלה בקידוש החודש), שיש קשר בקידוש החודש לגאולה, שהלבנה מתחדשת כמו שאנו נזכה להתחדש ולעלות לגדולה לעתיד לבא: 'וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה' (סנהדרין מב,א). לכן בתהליך הגאולה ממצרים שהיא יסוד כל הגאולות מתגלה קידוש החודש שבו נרמז על הגאולה, שהיא נאמרה בחמש לשונות (שמות ו,ו-ח), שלוש הראשונות כנגד היציאה הפיזית ממצרים, שכך כנגד זה בקידוש החודש יש גילוי של מעלת ישראל בקביעה על המציאות הפיזית, שאנו כופים את קידוש הלבנה, וזה מתגלה בשלוש פעמים "אתם", כנגד שלושת הלשונות הראשונות שהם הגאולה הפיזית (תחילת המכות, יציאה במכת בכורות וקריעת ים סוף) שאז יצאנו ממצרים כעם בכפיה של פרעה (כשבמצב הרגיל הטבעי לא ברח עבד ממצרים), והחל להתגלות גילויינו בעולם כהתחדשות הלבנה שמתחילה להאיר בעולם. וקידוש החודש תלוי בסנהדרין, שזה רמוז כלשון הרביעית שכנגד מתן תורה, וכן תלוי בא"י ולכן כנגד הלשון החמישית של א"י.