שלמה המלך אומר (משלי ל, כז): "מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה". מלך הוא ביטוי לכוח שמקבץ פרטים, נותן לכל אחד תפקיד ורותם את כולם לעבודה משותפת.

אולם לאַרְבֶּה אין מלך. זהו בעל חיים שחי בקבוצות גדולות אבל בהפקרות מוחלטת, כמות גדולה של יצורים מזיקים, חסרי שליטה וחסרי מעצורים. לאַרְבֶּה בעברית אין מילת ריבוי, הוא עובד לבד.

מכת האַרְבֶּה מעמידה מראה מול מצרים. בתפיסה המצרית אין אלוקים אחד שמוביל את העולם לכיוון מסוים. התפיסה המצרית הינה תפיסה פרטנית, אגואיסטית - יש מלך רודן ועריץ במצרים, עם ללא מכנה משותף וללא כיוון שמשועבד ליצרים שלו - מלך אין למצרים.

מכת האַרְבֶּה באה להעביר מסר ומבטאת את ההשלכות הקשות של התפיסה המצרית - עם שהוא ללא כיוון ומכנה משותף ואינם משתחררים מהיצרים ושולטים על עצמם - התוצאה היא הרס עצמי שמכלה את הכל.

לעומת זאת, בתפיסה שבה העולם מכוון בידי אלוקים - לכל דבר בעולם יש תפקיד משלו, והחירות שאליה יתוודע העולם ביציאת מצרים, היא מצב שבו כל אחד מכיר את מקומו בתוך המכלול, וכולם בונים יצירה הרמונית אחת, ולכן כל אחד צריך לכבד ולהתחשב באחר, כי כולם קשורים באותה מידה לבורא העולם.

הרב חגי לונדין, מהספר: "פרשה של הנפש"