פרשת וארא - מסר עכשווי לישראל ממשה ואהרון.

פרשה זו היא: המשך לפרשת שמות  -  לפי ששם – בסיום הפרשה נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל־ מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ".[שמות ו'. א']

בפרשה  זו  ישנו המשך לדברי ה' אל משה. "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  וָאֵרָא, אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר־גָּרוּ בָהּ"[להלן, ב'- ה']

מעניינים דברי משה אל ה':

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  בֹּא דַבֵּר, אֶל־ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר:  הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם". [שמות ו', י'- י"ג] בהמשך ה'  מטיל את התפקיד  על אהרון ומשה יחדיו והמעניין הוא, כי משה חוזר על הטענה בשנית באומרו: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל־ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ.  ויּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה:  הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה? [להלן, ו', ל']

בהמשך ה' אומר למשה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ"|.[להלן, ז', א ']

ציורי תנ"ך/  משה ואהרון לפני פרעה- מלך מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד] * כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה (c)

השאלות הן:

א] מדוע ה' מצרף את משה לאהרון ואינו מרפא אותו מהליקוי בדיבור?

ב] כיצד מצטיירים משה ואהרון בפני פרעה?

תשובות.

אלוקים לא ריפא את משה

ה"שפת אמת" שואל: מדוע משה אומר לה': ".....הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם".

הרי  בני ישראל לא שמעו למשה מקוצר רוח ועבודה קשה ,לכן מה הוכחה יש כאן שגם פרעה לא ישמע למשה?

תשובתו: אומנם העידה התורה, כי אכן בני ישראל לא שמעו מקוצר רוח ועבודה קשה, אולם משה רבינו היה סבור: כי האשמה הייתה בו- כי הוא ערל שפתיים - ומכאן למד קל וחומר שפרעה בוודאי לא ישמע לו .

בעצם נשאלת השאלה מדוע ה' לא ריפא את משה  מהליקוי שלו בדיבור?

התשובה: משה לא רצה לפגוע באהרון  לפי שגם הוא היה נביא והיה מנהיג העם בתקופת העבדות- במצרים. וכעת מגיע משה בשליחות ה' ולוקח את  שרביט ההנהגה  בידו- משה  חש עם זה אי נעימות-וזאת למרות שאלוקים אומר לו:

"יָדַעְתִּי, כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".[להלן, פרק:ד',י"ד-]

משה חש כי הוא לוקח את התפקיד של אהרון אחיו המבוגר ממנו.

וכדי למנוע אי נעימות זאת אצל משה- מעתה גם אהרון שותף לשליחות- כי תפקידו לדבר אל פרעה.. וכך ה' התחשב ברגשותיו של משה. ומינה את משה למנהיג הגדול ואילו אהרון היה משלים אותו בתפקיד הדיבור  בפני פרעה. באופן זה גם אהרון לוקח  חלק בגאולת ישראל וכך משה מרגיש   נוח- בכך.

באופן דומה מצאנו את  אחי יוסף  חשים אשמה - כאשר גילו כי יוסף הוא אחראי על הכלכלה במצרים- והחלו להצטער על מה שעוללו לו

בעבר- כי  השליכוהו לבור ולבסוף ירד  למצרים- אך יוסף חש את כאבם ואמר להם :

"וְעַתָּה אַל־ תֵּעָצְבוּ, וְאַל־ יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם". [בראשית מ"ה, ה'] [על פי ספר  השקפה ומוסר לפרשת השבוע/ הרב מידד אייל הררי].

לעניות דעתי: יש למנהיגים שלנו גם – היום ללמוד  מכך - לא לפגוע זה בזה , אלא לכבד איש את רעהו – ולהיות מאוחדים  דוגמת משה ואהרון שניגשו יחדיו - כאיש אחד בלב אחד - אל פרעה לבקש ממנו  שישחרר את עם ישראל.

הרושם העושה על פרעה בראותו את משה ואהרון.

על פי רש"י: אהרון ומשה הם בנים לעמרם ויוכבד - יש מקומות שהתורה מקדימה את אהרון למשה ויש מקומות שהתורה מקדימה את משה לאהרון - במטרה ללמדנו: כי שניהם שקולים כאיש אחד.

אגדת חז"ל מתארת את פרעה  יושב על כיסא מלכותו המפואר וסביבו שבעים חכמים שיודעים - שבעים לשון. פחד עוצמתי אחז את המלך וחכמיו כאשר לפתע - ראו את משה ואהרון , הם היו בעיניהם כמלאכים  קומתם גבוהה כעצי - ארזים עיניהם  מאירות ככוכבים ופניהם זורחות כחמה. משה אחז בידו את המטה שעליו היה חקוק שם ה' והיה נראה כאילו לשונות אש יוצאות ממנו ,דבר זה הפחיד מאד את חרטומי מצרים עד כדי כך – כי כל מה שהיה בידיהם נפל על הרצפה והם השתחוו לכבודם של משה ואהרון.

התנהגות זו של שרי המלך לא מצאה חן בעיני פרעה. הוא  כעס על שריו שמעניקים כבוד כה גדול לשני האנשים שהגיעו לארמון ונכנסו ללא רשות.

לכן פרעה פנה אל משה ואהרון ושאל: "מי אתם ומי שלח אתכם אלי?"

שניהם ענו לו פה אחד: "ה' אלוקי העברים שלח אותנו ודרישתו: שתאפשר לעם ישראל –לצאת אל המדבר-כדי לזבוח שם לאלוקיהם היות שעברה תקופה ארוכה מאז   שהם במצרים ולכן  נמנע מהם לעבוד לאלוקיהם".

תשובתו של פרעה הייתה שלילית וסירב לשחרר את עם ישראל ואף לא – הרשה  להם להקריב קורבנות לה'.

משה ואהרון  הזהירו את פרעה – שאם יסרב לדרישה זו ייענש בעונשים קשים – אך פרעה  הגאוותן  אמר שאינו מכיר את ה'- ואף התלונן כי לא נשלחו לו מתנות מה' ליום הולדתו. לעומת זה את חלק מעבדיו היה מוכן לשחרר ,אבל לא עם כה גדול שעובד   למענו ימים ולילות.

כשראה פרעה - כי אהרון ומשה אינם יראים מפניו - הודיע להם כי ייגש  לספריית ארמונו לחפש בספרי רשימת המלכים - את  אלוקי העברים. אלא שהוא  חזר וטען שלא  מצא מלך  כזה כלל ,ענו לו אהרון ומשה - כי זה ברור שלא מצאו את שמו של אלוקים - כי אין הוא כשאר המלכים - הוא מלך העולם ואין זה מכובד שיופיע בתוך רשימת אלוהי הבל ושטות!

שאל פרעה כיצד נראה ה' ? ענו לו משה ואהרון -כי הוא ברא את העולם - בפיו הוא יכול גם להרוס - כסאו בשמים ורגליו על הארץ  הוא שולט על כל העולם!

פרעה כעס ואמר- כי רק הוא המלך - הוא ברא את הנילוס וגם את עצמו יצר כך שאין לו מתחרים. כאשר ה' שמע את דברי הכפירה של פרעה, אמר ה' כי יבוא יום שפרעה יכריז לפני עמו: כי ה' הוא הצדיק ואילו פרעה עצמו הוא הרשע.[מתוך אגדות אוצר התורה]

לסיכום לאור האמור לעיל: מתוך הפרשה ניתן להסיק - כי  עם ישראל חייב להתלכד כעם אחד בלב אחד ולהיות דבוק בתורה  הקדושה - כי התורה היא "תורת חיים"

במיוחד כאשר אנחנו מוקפים אויבים סביבנו ובכל דור ודור רוצים לכלותינו. על מנת שנגיע בע"ה לשלום ולשלווה זה התנאי - כנאמר: "אִם בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְווֺתַיי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם ..וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"[ויקרא  כ"ו, ג'- ז]

ואילו האויבים ייענשו ואלה שירצו לחיות עמנו בשלום - יודו כי הם היו הרשעים דוגמת פרעה שהודה לאחר מכת הברד:

"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם:  יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים".[שמות, ט', כ"ז]

יפים וחשובים דברי שלמה המלך:

"אָמַרְתִּי אֲנִי, בְּלִבִּי—אֶת הַצַּדִּיק וְאֶת הָרָשָׁע, יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים:  כִּי עֵת לְכָל חֵפֶץ, וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה שָׁם". [קהלת ג'. י"ז]