מי שנמצא בדרך ונשארו בביתו אשתו או בניו המדליקים שם את נרות החנוכה, יוצא ידי חובתו בהדלקתם, ואינו חייב להדליק במקום הימצאו. אולם נחלקו הפוסקים אם רשאי לכוון שלא לצאת בהדלקת בני ביתו ולהדליק בעצמו כשיגיע למקום לינה.
מי שנמצא בדרך ונשארו בביתו אשתו או בניו
המדליקים שם את נרות החנוכה, יוצא ידי חובתו בהדלקתם, ואינו חייב להדליק במקום
הימצאו. אולם נחלקו הפוסקים אם רשאי לכוון שלא לצאת בהדלקת בני ביתו ולהדליק בעצמו
כשיגיע למקום לינה.
הרב שי טחן
הרמ"א (סימן תרעז ס"ג) הביא את דברי תרומת הדשן
והמהרי"ל: "אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו, מדליק ומברך
עליהם, וכן נוהגים". וביאר המשנה ברורה (ס"ק טו): "ר"ל אף דמדינא פטור להדליק אם מדליקין עליו בביתו, מכל מקום אם
רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בעצמו רשאי, ובלבד שיכוין במחשבתו קודם שעת ההדלקה
שאינו רוצה לצאת בשל אשתו, וממילא לית כאן משום ברכה לבטלה, דכיון שאינו רוצה לצאת
בהדלקתה חל חיוב הדלקה עליה".
והוסיף עוד: "וכן סתמו הרבה אחרונים. ויש מן הפוסקים שסוברין
אחרי דחז"ל פטרוהו ע"י הדלקת אשתו, לא כל כמיניה לומר איני רוצה לצאת
בשל אשתי וידליק בלא ברכה. והנה אף דודאי אין למחות ביד הנוהגין לברך, אחרי דהרבה
אחרונים הסכימו לברך, מכל מקום טוב יותר להדר לשמוע הברכות מפי אחר, ויענה אמן
[ויכוין לצאת בהן] וידליק נרותיו, או יראה לשער להדליק נרותיו ולברך עליהן זמן מה
קודם שמדלקת אשתו בביתו".
