ספרדי המתארח אצל אשכנזים- לא ישנה ממנהגו, ויצא ידי חובה בהדלקת בעל הבית האשכנזי. ואשכנזי המתארח אצל ספרדים- רשאי להדליק מנורה לעצמו, ויש אומרים שהספרדי יכול למחות בו.

הרב שי טחן

כך הורה הגרי״ש אלישיב, הובא באבני ישפה (ח״ג סימן סט) ובאשרי האיש (ח״ג עמוד רסו).

וידוע שנחלקו הרמב״ם והתוספות בביאור דין מהדרין מן המהדרין:

 איתא בשבת (דף כא, ב): "ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין, וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג, וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ואין מורידין. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה, זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקודש ואין מורידין".

התוספות (ד"ה והמהדרין מן המהדרין) כתבו: "נראה לר"י דבית שמאי ובית הלל לא קיימי אלא אנר איש וביתו, שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר, שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים. אבל אם עושה נר לכל אחד אפילו יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית". ולפי דבריהם המהדרין מן המהדרין מדליקים רק מנורה אחת ומוסיפים כל יום נר כנגד הימים היוצאים, וכך נהגו הספרדים. וכן פסק מרן השולחן ערוך (סימן תרעא ס״ב): "וכמה נרות הוא מדליק, בליל ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה, עד שבליל אחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר".

והאשכנזים נהגו כדעת הרמב״ם (הלכות חנוכה פ"ד הלכות א-ב): "כמה נרות הוא מדליק בחנוכה. מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד. והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית, נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים. והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר, מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד. כיצד, הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות". ובפשטות כמו שפירש רבנו יהונתן, והיינו שאף לדעתו אין צורך להיכר למנין הימים לצורך המהדרין מן המהדרין.

וכן פסק הרמ"א: "וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק וכן המנהג פשוט. ויזהרו ליתן כל אחד נרותיו במקום מיוחד כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין".

ואכן הרמב״ם הביא בהלכה ג’ שהספרדים נהגו שלא כמו שהוא פסק: "מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה, עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות, בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד". 

העיר הט״ז שיש כאן חידוש שהספרדים נוהגים כהתוספות, והאשכנזים כהרמב״ם, ולא מצינו כן בשאר מקומות.