במגילת אנטיוכוס מובא שהיוונים גזרו על שלושה דברים: ''עַתָּה בֽוֺאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וּנְבַטֵּל מֵהֶם אֶת הַבְּרִית אֲשֶׁר כֹּרַת לָהֶם – שַׁבָּת רֹאשׁ חֽוֺדֶשׁ וּמִילָה' (מגילת אנטיוכוס,י). בזמן החשמונאים נלחמו וכבשו את הארץ וחזרה מלכות לישראל, ועל זה נקבע חנוכה (כמו שאומרים ב'על הניסים' ובהדלקת נרות חנוכה, וכן בברייתא בגמ' שמביאה את סיפור נס פך השמן מתחילה בכך שמלכות החשמונאים התגברו על היוונים [שבת כא,ב], וכן מביא הרמב"ם בהלכות – שפותח בניצחון על היוונים [הל' חנוכה ג,א], ועוד.. ראה 'לזמן הזה' כסלו, 'על מה נקבע חנוכה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). כך שנראה שזה מרמז על ימנו, שזכינו לחזור לא"י ולהקים שלטון ולשלוט בארץ, שזהו כגילוי של חנוכה. (וכן נרמז בכך שחנוכה זה ע"ש חינוך לעתיד [בני יששכר, כסלו, ב], כך שזה מגלה גם על השפעה שמתגלה בימנו). לכן רואים בימנו, שאפילו כאלו שהם רחוקים מאוד מתורה ומצוותיה בכ"ז מקפידים על ברית המילה, וכן שבת וחגים (שזהו ר"ח שבעקבותיו נקבעים החגים) אע"פ שיש לפעמים הרבה רעש של רשעים שמנסים לפגוע בציביון השבת במדינה (כתחבורה ציבורית בשבת וכדו') בכ"ז רוב רובו המכריע של העם מזדהה עם השבת והחגים. ואפילו כאלו שלא שומרים לצערנו את השבת והחגים, בכ"ז רואים בהם משהו מיוחד, שלכן נמנעים מלעבוד בשבת וחג. גם כל מי שהיה בצבא יודע כמה שמחה והתעלות יש בקידוש וארוחת שבת וחג, אפילו חילונים גמורים שמחים ומשתתפים ולא מפספסים, שרואים בזה דבר חשוב (אני מודה שבתחילה זה היה נראה לי מוזר, אבל מתברר שזה דבר תמידי שמראה על הנשמה היהודית שמתחבא תחת מעטה גדול של כיסוי חולין, אבל מתפרצת כשיכולה). עוד בחנוכה יש גילוי של קשר לנישואין, שגזרו על הנישאת להיבעל להגמון תחילה, וכן גם בתחילה נמנעו בשל כך מלישא: 'ובמה היו מצרים להם מלכי יון? היו מושיבין קסטריאות בעירות להיות מענין את הכלות ואחר כך היו נשואות לבעליהן, ומנעו את ישראל שלא לשמח עם נשותיהם, לקים מה שנאמר "אשה תארש ואיש אחר ישכבנה". ולא היה אדם מבקש לישא אשה מפני הקסטריאות. חזרו מכניסין אותן בחשאי שנאמר: "והשבתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר". וכשהיו שומעין קול רחים בבורני היו אומרים: שבוע הבן שבוע הבן; וכשהיו רואים אור נר בברור חיל היו אומרים: משתה שם משתה שם. ובת אחת היתה למתתיהו בן יוחנן הכהן הגדול, וכשהגיע זמנה לינשא בא הקסטרין לטמאה ולא הניחו אותו; וקנאו מתתיהו ובניו וגברה ידם על מלכות יון ונמסרו בידן והרגום' (מגילת תענית, י"ז אלול). שכך אע"פ שמקימי המדינה היו לא מעט אנטי דתיים (בלשון המעטה), בכ"ז את נושא הנישואין והגירושין השאירו לקביעה של בתי הדין הרבני כדי שיהיה נישואין כראוי, וכן רובם המכריע של היהודים בארץ רוצה להתחתן בחתונה דתית, שזהו גילוי מביטול הפגם שהיה בגילוי הנישואין בחנוכה. היוונים גזרו שלא ללמוד תורה ולקיים מצוות: 'כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות' וכו' (רמב”ם; הל' חנוכה ג,א), ובימנו מתגלה שיש ב"ה המון בתי מדרש ולימוד תורה גדול שלא היה כמותו אלפי שנים; וכמו כן יש התחזקות גדולה מאוד בדת (אין מה להשוות את היחס שהיה לדת בקום המדינה ובימנו, כמו שסיפר מרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א, שפעם היתה עזיבה חד צדדית של הדת, עזיבת הדת היתה דבר מצוי ביותר, שזה כבר לא קיים יותר. לצערנו יש גם כיום כאלו שעוזבים את הדת אבל זה לא בכמויות של פעם, וכן יש חזרה גדולה בתשובה דבר שלא היה בכלל פעם), ובפרט זה התגלה חזק מאוד במלחמה האחרונה, שנעשה התחזקות גדולה מאוד בהתחזקות בדת, ואף רבים החלו להניח תפילין וללבוש ציצית. היוונים גם גזרו שלא להזכיר שם שמים ('שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם' [ר"ה יח,ב]), דבר זה נבע מרצון היוונים ליוון אותנו, שנהיה כמו כולם עובדי אלילים, ולכן גם גזרו: 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד), ודחפו לעבוד ע"ז (כמו שמסופר בספר המקבים ועוד), וכיום מתגלה התחזקות גדולה בדת, וגאווה להיות יהודים; ואף בקום המדינה ראו עצמם כממשיכי בר כוכבא והחשמונאים והתנ"ך, אמנם לא בקטע דתי אלא לאומי, אבל גם זה שבמהותו לאומי זה היפך מרצון היוונים להפוך אותנו להיות ככל העמים. וכמו שאנו רואים הדת מתחזקת במדינה, שרבים מתחזקים, מי במועט ומי במרובה, וזהו כגילוי נרות חנוכה שמוסיפים אור (בתוספת נר נוסף בכל יום, שמגלה יותר אור קדושה בעולם), עד שנזכה לתשובת כל בנ”י בבי”א.