'ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר (בראשית ג, ט) "ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה" – אן נטה לבך. רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה, כתיב הכא (הושע ו, ז) "והמה כאדם עברו ברית", וכתיב התם (בראשית יז, יד) "את בריתי הפר". רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה, כתיב הכא "עברו ברית", וכתיב התם (ירמיהו כב, ט) "ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם"' (סנהדרין לח,ב). חז"ל חלקו על אדם הראשון האם היה נוטה לע"ז (מין\צדוקי ע"פ גרסת רש"י) או מושך בעורלתו או כופר בה'. נראה ששלושת הדברים האלו מתגלים בגלות יוון, שמצד אחד דחפו לעבוד ע"ז (כמו הסיפור על מתתיהו במודיעין); וכן גזרו על המילה ('עַתָּה בֽוֺאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וּנְבַטֵּל מֵהֶם אֶת־הַבְּרִית אֲשֶׁר כֹּרַת לָהֶם שַׁבָּת רֹאשׁ־חֽוֺדֶשׁ וּמִילָה' [מגילת אנטיוכוס,י]) והמתיוונים היו מושכים בעורלותיהם; ובנוסף דרשו לכתוב על קרן השור שהם כופרים בה' ('"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' [ב”ר ב,ד]). שזהו כעין גילוי של גלות יון מול חטא אדם הראשון, שבחטא אדם הראשון היו שלושה שותפים בחטא (הנחש, חוה ואדם), וכך גלות יון התגלתה בגלות השלישית. אדם הראשון אכל מעץ הדעת בעקבות חוה, שהיא אכלה בעקבות שהנחש אמר לה: ”כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים ידעי טוב ורע" (בראשית ג,ה). שזה דומה לעניינם של היוונים שהיו מפארים את גוף האדם כאילו זה קשור לאלוהות, שזהו כעין שהנחש אמר שאם יאכלו יהיו אלהים. גם אמר שידעו "טוב ורע", כעין תרבות יון שדגלה על חכמה, פילוסופיה, כעין שמבררים בזה את האמת, מה טוב ומה רע. ה' עשה לאדם וחוה כתנת עור: "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם” (בראשית ג,כא), כתיקון מהיותם ערומים, וביוון היו מפארים את הגוף ומראים אותו עירום כאילו זו מעלה (שכך היו מתחרים באיצטדיונים), היפך מגילוי מעשה ה'. בכתנות עור האלו היתה מעלה של קדושה ולכן כעין התגלה בהם כתנות של אור: '"ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". בתורתו של ר"מ מצאו כתוב: כתנות אור; אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם, רחבים מלמטה וצרין מלמעלה' (ב”ר כ,יב). כך בניצחון על היוונים התגלה אור – נס המנורה שדלק שמונה ימים בנס (שזהו התערבות אלוקית בטבע, כמו שהתערב כדי לתת לאדם וחוה את הכתנת). הכתנות כיסו את הערווה, כך יש בגילוי אור המנורה כעין גילוי נגד מעשי יון בעניין הערלה. הנחש אמר שיפקחו להם העיניים, וביטוי אחר לפקיחת עיניים זהו שיאירו העיניים, שכך מתגלה בתיקון בחנוכה בהארת אור המנורה שמאירה בעולם, ומגלה לעיני האנשים את גילוי אלוקות ה' בעולם, גילוי שם ה' (והיפך מהיוונים שרצו למחות את שם ה' שאפילו מנעו מלהזכיר את שם ה': 'שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם' [ר"ה יח,ב]); וכן זהו היפך מאדם הראשון שהתחבא כעין שה' לא יראה אותו, שכך מנעו היוונים מלתת גילוי לשם ה' (שגזרו שלא להזכיר את שם ה'), ובניצחון עליהם התגלה הארת המנורה כגילוי שם ה'. אולי הקשר בין אדם הראשון וחנוכה מתגלה ברמז בדברי חז”ל: 'ת"ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא; הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים' (ע"ז ח,א). שגם חנוכה הוא באזור טבת (אמנם זה תקופה וזה החודש, אבל שניהם קשורים קצת), לפני ולאחרי ר”ח; ויש בהם גילוי של שמונה ימים (אמנם כאן בסוף קבע 16 ימים, אבל זה לזכר השמונה ימים שהתגלו; ולכן גם עובדי ע”ז שקילקלו חגגו לפני ואחרי אבל בשמות שונים, כגילוי שזה לא הכל יחד אלא כגילוי של שמונה ושמונה), וזה היה בגילוי של אור היום (שמתקצר היום) כגילוי של המנורה שהאירה, ונאמר שלשנה אחרת עשאם יו”ט כמו שנאמר על חנוכה: 'לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). שיש בזה כעין רמז לקשר בין חנוכה ותיקון חטא אדם הראשון. חוה החטיאה את אדם הראשון, וכן בחנוכה המרד היה קשור למעשה אשה – יהודית [שפגעה באיש - במלך] (רמ"א; שו"ע סימן תרע,ב [ראה במ”ב וכף החיים]). אדם הראשון גורש מגן עדן בשל חטאו, וכך היוונים גורשו מהארץ. אולי גזרת היוונים על מילה שבת ור”ח, זה כעין מתגלה כנגד חטא אדם הראשון בעץ הדעת: חטא עץ הדעת החיל בו תאוות, ובפרט זימה (ולכן שם לב שהם עירומים), וזהו גילוי של מילה שבאה למעט את תאוות הזימה ('וכן המילה אצלי אחד מטעמיה - למעט המשגל ולהחליש זה האבר כפי היכולת עד שימעט במעשה הזה' [מורה נבוכים ג,מט]), שהיוונים גזרו שלא למול (וכן היו המתיוונים מושפכים בעורלותיהם כאדם הראשון). וחטא אדם הראשון היה בבריאת העולם, ולכן כנגד זה מתגלה אצלם שגזרו על שמירת שבת שהיא זכר לבריאת העולם; ועל האדם הוטל עכשיו לתקן את החטא, לתקן את כל העולם שיחזור למעמדו, וזהו שגזרו על ר”ח שהוא התחדשות, שהעולם יתחדש בקדושה. אולי גם מתגלה כנגד חטאי אדם הראשון, שהיה נוטה לע”ז זהו שגזרו על ר”ח, שדרך זה קובעים את המועדות, ונאמר על המבזה את המועדות: 'ואמר רב ששת משום ר"א בן עזריה: כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז, שנאמר (שמות לד, יז) "אלהי מסכה לא תעשה לך", וכתיב בתריה "את חג המצות תשמור”' (פסחים קיח,א). שהיה מושך בעורלתו, זהו שגזרו על המילה. שהיה כופר בה' זהו שגזרו על השבת שהיא מגלה אמונה בה', שהיא אות שה' ברא את העולם. אולי לכן כנגד זה מתגלה בנרות חנוכה שלוש דרגות: 'ת"ר: מצות חנוכה - נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין: … וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך' (שבת כא,ב). נר איש וביתו כעין רמז לגזרת המילה, שחל על האב למול את בנו ('דת"ר: האב חייב בבנו למולו' וכו' [קידושין כט,א]), שזהו שהאיש פועל על בני ביתו. נר לכל אחד כעין רמז לשבת בה כולם חייבים בשמירתה, וזהו כל אחד מבני הבית. מוסיף והולך זהו כעין ר"ח שהלבנה מתחדש ועכשיו מתחילה להאיר, ומוסיפה והולכת בהארתה. אולי גם כרמז כנגד חטא עץ הדעת שהיו שותפים בו שלושה (נחש, חוה ואדם): נר איש וביתו כעין כגילוי שהנחש החטיא בשל שרצה לקחת את חוה לאשה (סוטה ט,ב), כעין להקמת בית (וזה במקום האיש – אדם). נר לכל אחד מבני הבית כעין גילוי כנגד חוה, שהיא התווספה לאדם הראשון ועכשיו היו שניהם, שזהו כגילוי של כל אחד שיש בבית. כנגד אדם הראשון זהו מוסיף והולך, שלזה האדם נברא כדי לגלות עוד ועוד את שם ה' בעולם.