"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב" (בראשית כה,כח). '"בפיו" – כתרגומו, בפיו של יצחק; ומדרשו: בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו' (רש"י). '"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" – שני אהלים, בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר. "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" – קופרא טבא לפומיה וכסא טבא לפומיה. "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" – כל שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה על אהבתו' (ב"ר סג,י). בפשטות רבקה היתה מוסיפה אהבה על אהבתו כשהיתה שומעת את קולו שבזה היתה נזכרת בו ולכן היתה יותר אוהבתו בשל מה שהוא. אולם נראה שיש כאן עומק יותר מזה, שקודם נאמר שיעקב היה יושב באהלי ביהמ"ד של שם ועבר, ממילא בזה מתפרש שהיתה שומעת קולו, שומעת את קולו בלימוד תורה, שזה היה מחזק את אהבתה אליו בהיותו ת"ח וצדיק (וכן פירש העץ יוסף: 'כל שהיתה שומעת כו', דכתיב "אוהבת" בלשון בינוני, דריש כי לעולם היתה מוספת באהבתו, כל שהיתה שומעת קולו בלמודו'), שלא כיצחק שאהב את עשו שלא היה לומד תורה אלא רשע, ואהבו בשל מה שהיה עושה לו. אולי אפשר שיש כעין רמז של סמיכות בפס' (בין אהבת רבקה ואהבת יצחק) לומר שגם אהבת יצחק לעשו קשורה לכעין לימוד. שהנה הטעמים שמביא רש"י מחז"ל קשים, האם יצחק באמת היה כ"ך מנותק מהמציאות שלא ידע מיהו עשו הרשע? אלא מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('מעשי אבות-א', 'האם טעה יצחק ביחסו לעשו?') שיצחק ידע היטב מי הוא בנו עשו, אלא שרצה לקרבו כדי להביאו לדרך הישר, ומביא את המדרש הגדול: 'ד"א: "כי ציד בפיו" - חס ושלום למאן חשדיה ליצחק אבינו דהוה רחים ליה לעשו משום מכליא. אלא שצפה ברוה"ק שעתיד לצאת ממנו עובדיה שהחביא מנביאי ה' חמישים איש במערה, וכלכלם לחם ומים. וכן הוא אומר "כי ציד בפיו", מנין "ציד" בגימטריא מאה וארבע הוי, שהחיה מאה איש, ונתן ארבע ככרות לכל אחד ואחד. ועובדיה מבני בניו הוא, דכת' “בית עובד אדום (ש"ב ו,יב). ולפי שעובדיה מאדום הוא לפי כך כל נבואתו אינה על אדום, שנ' “חזון עובדיה כה אמר ה' אלקים לאדום"' וכו' (מדרש הגדול; בראשית כה,כח). שלפי זה הוא ראה את העומק, שיש בעשו גם נקודה חיובית כמו שהתגלה בעובדיה, ואותה הוא ניסה לחזק ע"י אהבתו לעשו. לפי זה אפשר שזהו שרבקה אוהבת את יעקב בשל התורה שבו, ויצחק אוהב את עשו בשל הנקודה שתתגלה בצאצאיו – בעובדיה, שהוא היה נביא שהביא את דבר ה' (שהתנבא על אדום), וכן הציל את מאה הנביאים שהם מנבאים את דבר ה', שזהו גם גילוי תורה – גילוי דבר ה', ולכן דומה אהבתם בנקודה הפנימית (וכמו שיעקב למד בשני בתי המדרש, כך עובדיה חילק את הנביאים לשתי מערות מסתור). אהבת יצחק מתגלית בשל עובדיה, אולי לפי זה מובן מדוע אצל רבקה נאמר "אהבת" בלשון הווה, וביצחק נאמר "ויאהב" בלשון עבר. שאצל רבקה זה בלשון הווה כיון שכל הזמן מוסיפה אהבה, ולכן זה בלשון הווה (כמו שדרשו חז"ל שמוסיפה אהבה על אהבתו, והסבירו המפרשים שזה נלמד מכך שנאמר בלשון הווה) שמתמשך ולא נפסק כל הזמן, מה שלא נעשה באהבת יצחק לעשו; אולם אולי גם נרמז באהבת יצחק על שאהב את עשו ע"פ המתגלה בהמשך – בעובדיה, שזהו ש"ויאהב" זה לשון עבר כיון ש'יאהב' זהו לשון עתיד והאות וו' בתחילתה זהו ו' ההיפוך שהופכת אותה מעתיד לעבר, שזהו כרמז שאהב את עשו בשל שיצא ממנו עובדיה בהמשך הדורות, שזהו בעתיד, שזה השפיע על אהבת יצחק לעשו הרבה שנים קודם לעובדיה ולכן זה עתיד שנהפך לעבר (כעין עתיד שמשפיע על העבר). חז"ל מביאים על מה שעשו נתן ליצחק שלכן אהבו, שזה חתיכת בשר טובה וכוס יין טוב ('קופרא טבא לפומיה וכסא טבא לפומיה'), שמעבר לפשט יש בזה רמז על אוכל ושתיה, שזה מה שעובדיה נתן לנביאים שהחביא, לחם ומים – אוכל ושתיה. ועובדיה היה האחראי על בית אחאב המלך, ולכן זה נרמז בבשר ויין שזהו אכילה חשובה כראוי בשולחן מלכים, שכך רמז למי שנתן את האוכל והשתיה לנביאים, שזהו עובדיה, הוא גם היה נותן בשר ויין – למלך אחאב. אולי גם כרמז בדברי חז"ל: 'אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו. אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים; אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות, הה"ד: "אשר אתה בבית”' (ב”ר סה,טז). שמעבר לפשט, אולי גם נרמז כאן שיש גילוי בכבוד שעשו עושה ליצחק שהוא פי מאה (ממה שעושה רשב”ג), שזה כרמז למאה נביאים שהחביא עובדיה; ורשב"ג אומר על עצמו 'בגדים נקיים' ואילו על עשו אומר 'בגדי מלכות', למה לא אמר גם בעשו 'בגדים נקיים'? (בפשטות זה בא להדגיש כמה השקיע עשו שקנה בגדי מלכות, וכן שלא חס אפילו על בגדים שכאלו; או על מעמדו הגדול שכבדוהו כעין מלך, ובכ"ז היה משמש את יצחק.) אולי זה בא לרמז על עובדיה שהיה האחראי על בית המלך (בית אחאב), ולכן נרמז בבגדי מלכות כדי לרמז על מלכות, והיה משמש את יצחק בהם כרמז שעובדיה היה משמש של בית המלך. אולי גם כרמז: "ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה" (בראשית כה,כז). '"יודע ציד" - לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו שהוא מדקדק במצות' (רש"י [ומקורו במדרש: 'אמר רבי אבהו: שודני צידני. צד בבית צד בשדה, בבית - היך מתקנין מילחא; בשדה - היך מתקנין תבנא' (ב"ר סג,י)]). על הציד שנאמר שלכן יצחק אוהב את עשו נאמר קודם שצד את אביו בשאלה איך מעשרים תבן וקש; אולי זה מרמז על מחשבת יצחק על עובדיה שנתן לחם ומים לנביאים, שזהו כרמז במלח שזה נעשה לאחר הוצאת (אידוי) המים שאז נשאר המלח, ובתבן שזהו לאחר לקיחת שיבולת החיטה שאז נשאר רק הקשים (הגבעולים) שאותם היו חותכים כתבן. שכך כרמז לכוונת יצחק במעשי עשו לעובדיה שיתן לחם (שנעשה מגרעיני החיטה שבשיבולת) ומים (כעין אצל עשו עכשיו יש רשעה, וזהו כעין תבן ומלח שמרמה בהם את אביו [שזהו רשעה – שמרמה, וכן שלא מעשרים זהו כדגש שלא מתגלה בהם מצוה-קדושה]; ובעתיד יתגלה החלק הטוב, אצל עובדיה, וזהו לחם שנעשה מגרעיני השבולת שנלקחה מהחיטה שממנה נעשה התבן, ומים שיצאו מהמלח שנשאר).