"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח,ח). לשם מה התורה פרטה מה הביא להם אברהם, הרי יכל שלא להיאמר ונבין לבד שהביא להם אוכל (שהיה נאמר: "ויקח אשר עשה ויתן לפניהם ... ויאכלו")? בפשטות זה בא כדי להראות שאברהם עשה מעל ומעבר, שבנוסף למה שנאמר קודם על זריזותו להביא להם בשר ("ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו") הוא הביא להם עוד דברים, שזהו גילוי מידת זריזותם של הצדיקים, וכך למדו כאן במדרש: ' ... שהרי הצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה. דכתיב "ואקחה פת לחם", "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה"' (לקח טוב). בגמ' (ורש"י הביא זאת) למדו מכאן ששרה פירסה נידה באותו היום: 'כתיב (בראשית יח, ו) "לושי ועשי עוגות", וכתיב (בראשית יח, ח) "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר", ואילו לחם לא אייתי לקמייהו. אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה' (ב"מ פז,א). 'פירסה נדה - חזר להיות לה אורח כנשים' (רש"י). ממילא בא הפס' לומר מה אברהם הביא כדי להדגיש שאת הלחם הוא לא הביא, וממילא נבין שחזר לה אורח כנשים. אולי אפשר שבא הפירוט כרמז למעשה החסד של אברהם שהיה כעין כנגד הנעשה במבול, שמשם למד על מעלת גילוי החסד בעולם: 'כשאמר למלכי צדק כיצד יצאתם מן התבה? אמר לו: בצדקה שעשינו שם. אמר לו: ומה צדקה עשיתם בתבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושין צדקה? אמר לו: עם הבהמה וחיה ועוף; לא היינו ישנים אלא נותנין היינו לפני זה ולפני זה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אלו אלולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה. אותה שעה "ויטע אשל בבאר שבע": אכילה שתיה לויה' (ילקו"ש; נ"ך רמז תשכ"ח). שנראה שנרמז במדרש זה שאברהם עשה שלושה דברים כנגד הנעשה בתיבה, שהם עשו צדקה עם שלושה: בהמה, חיה ועוף, אז גם אברהם עשה כנגדם שלושה דברים עם בני אדם: אכילה, שתיה ולויה. כך נראה שגם כאן נרמז שאברהם היה עושה חסד כנגד הנעשה בתיבה, ולכן זהו שנתן שלושה דברים – חמאה חלב ובן בקר. לכן גם אולי נרמז: "והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו", שאכילתם קשורה כרמז בעץ, שזהו הפשט שנטע אשל שזהו שנטע פרדס (ועל האשל רמזו ר"ת של אכילה שתיה ולויה, שזהו שלושת החסדים). [אולי רמז אברהם בחמאה שזה השומן שצף בחלב למעלה (רש"י) זה מרמז לעופות שעפים למעלה, בן הבקר מרמז לבהמות כבקר, וחלב מרמז לחיות שבהם אין איסור בישול בחלב מדאורייתא (שהלכה כר"ע): 'רבי עקיבא אומר: חיה ועוף אינם מן התורה, שנאמר, "לא תבשל גדי בחלב אמו" שלש פעמים, פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה' (משנה חולין ח,ד)]. אולי זה בא לרמז שאברהם הוא עמוד החסד, והוא ראש האבות של בנ"י, שלכן מתגלה בו גילוי חסד כגילויים של ישראל שהם בעלי חסד ('שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים' וכו' [יבמות עט,א]), וכמו שמובא בגמ': 'כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מנייהו עסקא ולא יהבו ליה; מזוני מיזן נמי לא זינוהו. אמר: הני מערב רב קא אתו, דכתיב (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך", כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו' (ביצה לב,ב), שבנ"י מתגלים ברחמים וחסד (ובפרט זה מתגלה תדיר במאכל לעניים, שזה דבר יומיומי; כעין כרמז שנעשה לשבתאי שלא נתנו לו לאכול אז אמר עליהם שהם מהערב רב). לכן כאן כשהמלאכים באו להודיע על הולדת יצחק, מאבות בנ"י, זה התגלה בהכנסת האורחים הגדולה של אברהם (ראה ב'מעשי אבות א', מאמר '"ויהי אור" - זה אברהם', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שמפרט את מעשי אברהם בהכנסת אורחים זו, כמה חסד רב נעשה בה). לכן גם נרמז ששרה פירסה נידה בהקשר לאכילתם (שנרמז שלא הובא להם לחם) ובגילוי של קדושה (שאברהם היה אוכל חולין בטהרה), כרמז שנעשה נס לאברהם ושרה שיוולד יצחק, וזה קשור לקדושה שמתגלה בבנ"י, שזה מתגלה חיצונית עם גילוי החסד שבנו (בשל נשמתנו הסגולית המעולה), לכן בגילוי של הכנסת האורחים היא פירסה נידה שזה מראה שחזר לה אורח כנשים, ולכן שייך שתוליד את יצחק (היפך ממחשבת שרה שלא תוכל להוליד כיון שחדל לה: "ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים. ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן" [בראשית יח,יא-יב]). לכן מתגלה במאכל שאברהם הביא כרמז על הולדה, כמובא במדרש: '"ויקח חמאה וחלב" – אחר כך "ובן בקר אשר עשה" אותו ישמעאל תבשילין, מכאן שמתחלה ראוי להביא מיני חלב, ואח״כ מיני בשר; סימן לדבר יצירת העובר, שנאמר "הלא כחלב תתיכני", ואח״כ "עור ובשר תלבישני (עצמות) [ובעצמות] וגידין תסוככני" (איוב י יא)' (שכל טוב). לכן פרטה התורה מה הביא להדגיש רמז ליצירת הוולד שנעשה עכשיו הולדת יצחק בגילוי של גמ"ח שהיא מדתם של ישראל ולכן ראוי שיתגלה יצחק בהקשר זה. מובא באיוב: "הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני. עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני" (איוב י,י-יא). '"הלא כחלב" - בעת היצירה מתחילה התכתני כחלב לברור הצלול מזרע אבי ואמי ואח"ז הקפאת אותי כגבינה היא התחלת היצירה. "עור ובשר" - אח"ז הלבשת אותי ממעל להאיברים הפנימים בלבוש עור ובשר לשומרם מהנזק כי בהם תלוי עיקר חיות האדם. "תשוככני" - כסית אברי הפנימים בעצמות וגידים המקשרים יחד את העצמות להיות מסובכים ונאחזים אלו באלו' (מצודות). ממילא יצירת הוולד מתחיל בהתקשות כעין גבינה שנעשית מחלב, זהו שהביא אברהם חלב וחמאה שהיא עשויה מחלב. ויש בשר גידים ועצמות, ועור שהוא דק מעל הכל, שזהו כעין גילוי שבבן הבקר שהביא אברהם, שהיו שלוש לשונות בחרדל: '(בראשית יח, ז) "ואל הבקר רץ אברהם", אמר רב יהודה אמר רב: "בן בקר" אחד, "רך" שנים, "וטוב" שלשה ... ולמה לי תלתא, תסגי בחד? אמר רב חנן בר רבא: כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל' (ב"מ פו,ב). שכך הלשונות שהם גדולים זהו כנגד בשר עצמות וגידים, והחרדל שמצפה אותם זהו כעין העור שמצפה את הגוף. והכל נעשה בגילוי חסד, שכך גם ההולדה מתגלה בחסד, כמו שממשיך באיוב: "חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי" (פס' יב), '"חיים וחסד" - בעת ההיא עשית עמדי החיים, לתת בי רוח החיוני, ולא בעבור גמול מה כי עדיין לא עשיתי מאומה, אבל בחסד עשית זאת' (מצודות), כך התגלה כאן חסד במעשה אברהם, וה' עשה חסד והביא לו את הולדת יצחק. אולי אפשר שהפירוט זה כדי לברר שכנגד מה שאברהם הביא לפניהם לאכול כך זכו כנגד זה במן: 'דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ... בשכר "חמאה וחלב" זכו למן' וכו' (ב"מ שם). לכן נאמר מה הביא אברהם, שבזה מובן הטעמים במן: 'כתיב "לחם", וכתיב "שמן", וכתיב (שמות טז, לא) "דבש". אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לנערים לחם, לזקנים שמן, לתינוקות דבש' (יומא עה,ב). שכך כנגד החמאה שזה שמן של החלב ('ונסיב שמן' [אונקלוס]. 'חמאה – שומן החלב שקולטין מעל פניו' [רש"י]), טעמו הזקנים טעם שמן. כנגד הלחם שהיה אמור להיאכל אתו (רק ששרה פירסה נידה ולכן לא הובא, כך שזה היה באונס ולכן נחשב כאילו הביא בשל מעשיהם שפעלו כדי להביא) או שהביא ממש לחם (זה מחלוקת במדרש רבה [ב"ר מח,יד]), כנגד זה ניתן טעם לחם לנערים (וזה לא נאמר כיון שהוסמך על מה שנאמר קודם, ומה שחלב וחמאה נאמר במפורש זה כיון שלא נאמר קודם). כנגד החלב שהוא מתוק וטעים קיבלו התינוקות טעם דבש, שכעין דומה וקשורים זה לזה, כעין "דבש וחלב תחת לשונך" (שה"ש ד,יא). וכנגד בן הבקר קיבלו את השלו, או שהיו להם עדרים רבים ולכן לא היה צריך שיקבלו אלא היה להם משלהם (ומה שישראל התלוננו שאין להם בשר לאכול, ראה הסברו של מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' פרשת "בהעלותך" [אות ב]), ולכן כעין שניתן להם משמים מראש ביציאת מצרים כנגד מעשה אברהם.