'וסיני מהיכן בא? אמר רבי יוסי: מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו. אמר הקב"ה: הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה' (מדרש תהלים [בובר] סח,ט). ראה 'לזמן הזה', תשרי, 'אמיתת הנבואה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, שמביא כמה הקבלות בין הנאמר בעקידה לבין הנאמר במתן תורה. ומסביר שהעקידה היא הבסיס למתן תורה, חיים של קיום רצון ה' בכל אורח חיינו. חז"ל דימו שכביכול נעקר מהר המוריה כעין חלה מעיסה. למה דווקא אמרו דימוי זה? בפשטות זה דימוי חיצוני, שדימו למתנות כהונה ולויה, כיון שהכהנים והלוים הם מעמידי התורה בישראל (כעין מתן תורה שהביא תורה לישראל), ומבין התרו"מ ומתנות הכהונה הכי דומה למראה הר זה העיסה, שהיא גוש בצק שנראה כעין הר. אולם אולי אפשר שבאו לרמז בזה דווקא בחלה, שהאדם פעל הרבה מאוד עד שהגיע לשלב הזה (גידול התבואה, קצירה, עשית כרי, טחינת הקמח וכו'), כך שמרגיש מאוד שזה מעשה ידיו, ובכ"ז מזה הוא נותן לכהן כגילוי קיום רצון ה' (וכן מרגיש שסוף סוף תיכף מגיע לאכול אחרי כל הזמן הארוך שפעל במעשים כדי להגיע לזה, ובכ"ז לא רץ לגמור לעצמו [לאפות ולאכול בעצמו] אלא נותן לכהן במקום לקחת הכל לעצמו), בזה הכי בולט המסירות שלנו לקיים את דבר ה' בשלמות, כמו שהיה בעקידה וכמו שקיבלנו על עצמנו במתן תורה (שדימו להם). בנוסף, רמזו דווקא בחלה, כרמז ללחם (שמפרישים חלה בעשייתו) שמחזיקים בו בעשר אצבעות כנגד עשר מצוות שנעשות בעשיית הפת: 'יתן שתי ידיו על הפת בשעת ברכה, שיש בהן י' אצבעות כנגד י' מצות התלויות בפת. ולכך יש י' תיבות בברכת המוציא, וי' תיבות בפסוק "מצמיח חציר לבהמה", וי' תיבות בפסוק "עיני כל אליך ישברו", וי' תיבות בפסוק "ארץ חטה ושעורה", וי' תיבות בפסוק "ויתן לך"' (שו"ע או"ח קסז,ד). לכן כנגד גילוי של עשר מצות רמזו כנגד עשרת הדברות, והאחיזה בשתי הידיים כנגד שני לוחות הברית. וכן בשיעור ההפרשה יש גם שיעור של 48 (שלא במקרה של אדם פרטי לעצמו): 'נחתום שהוא עושה למכור בשוק, וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק, אחד מארבעים ושמונה' (משנה חלה ב,ז), שבזה רמזו כאן לתורה, שיש בה 48 דברים לקניין התורה: 'והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' (אבות ו,ו). וכמו כן חלה מופרשת מחמשת מיני דגן, שזהו כרמז לחמשה חומשי תורה. לכן נקטו דווקא בדימוי זה. עוד אפשר שנקטו דווקא בחלה כרמז לתיקון חטא אדם הראשון (ע"פ שיטת ר"י שעץ הדעת היה חיטה), שנעשה ע"י שמירת תו"מ, והבסיס לזה הוא מהאבות ומתגלה במיוחד בניסיונות ששיאם בעקידה; וכרמז לדעת (שבא מחיטה) שאנו מחברים דעתנו לה', שמקבלים עלינו בדעה שלמה לקיים את רצון ה', כמו שאברהם עשה את רצון ה' בשלמות כך אנו קיבלנו על עצמנו בשלמות את התורה שהיא רצון ה'. וכן בחיבור לתורה אנו מתחברים ומתאחדים עם ה' במעלה מיוחד ע"י התפיסה בשכל, ולכן רמזו בחלה שהיא קשורה לדעת: 'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון ... ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). מתן תורה אמנם היה בשבועות, שזהו קבלת התורה, אולם בפועל התורה ירדה אלינו ביוה"כ, ובר"ה היתה העקידה ('"ויקרא אברהם את שם המקום [ההוא] ה' יראה אשר יאמר היום" [וגו'] (בראשית שם), מהו "היום"? כהיום, מפני שר"ה היה' [פסיקתא רבתי, מ]. אמנם יש דעות שהעקידה היתה ביוה"כ ואז זה ממש באותו יום), כך ששניהם קשורים לימי הדין, שמתחיל בר"ה ומסתיים ביוה"כ. שבהם אנו מתקשרים לעבודת ה' בכל ליבו, עד מסירות נפש ממש, לכן אז ראוי לדון את העולם על גילוי התורה שנעשה על ידנו, וכן גם לדון כאגב כך גם את שאר העולם על מעשיהם (וכן בר"ה יצא אדם הראשון בפטור בדין, ולכן נקבע ליום דין כגילוי שיש בו זכאות בדין [פסיקתא דר"כ, כג], וכן ביוה"כ נאמרה הסליחה על העגל [תענית ל,ב], שזה בא עם נתינת הלוחות, כגילוי שאנו באים לקיים את התורה ולכן ראוים לסליחה. לכן קשורים הזמנים לזכאות בדין, ולכן כשמתגלה עניין ר"ה ויוה"כ בנו, אז גם נמשך לכל העולם לעמוד בדין כיציאה מהדין בפטור של אדם הראשון אבי כל העולם). בנוסף, בעקידה ובמתן תורה היה גילוי מלכות ה' (שמעשה העקידה הראה לעולם את מלכות ה' שלכן היה אברהם מוכן לעקוד את בנו יחידו אהובו, וכן במתן תורה כל העולם ידע על גילוי ה' בסיני; שאולי גם זה הקשר ביניהם, שגילוי מלכות ה' שבעקידה היא היסוד לגילוי מלכת ה' בסיני, כעין מעשה אבות סימן לבנים), שכך אנו מגלים בעולם את מלכות ה' שזה בא יחד עם עקירת עמלק, עקירת הרוע בעולם. לכן כך התגלה באסתר גילוי מלכות כהמשך כח העקידה ומתן תורה, וכתוצאה מזה נעשה מחיית עמלק (של המן ומשפ', וכן ע"פ התרגום גם כל ההרוגים היו עמלקים [ראה ב'מועדי ישראל', 'קיום מצות מחיית עמלק בדרמה של פורים', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]): '"ביום השלישי יקימנו" - ביום הג' של אסתר (אסתר ה): "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות", לבשה מלכות בית אביה. באיזה זכות? רבנן ורבי לוי, רבנן אמרי: בזכות יום השלישי של מתן תורה, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר". ור' לוי אמר: בזכות של יום שלישי של אברהם אבינו, שנאמר: "ביום השלישי וירא את המקום מרחוק". מה ראה? ראה ענן קשור בהר. אמר: דומה שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם' (ב"ר נו,א). שמלכות ישראל מרמזת על מלכות ה' (כעין הנאמר בשלמה: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" [דה"י א כט,כג]. שאמנם זה במלכות בית דוד, אבל נראה שכך זה גם בכל מלכות ישראל, שישראל מייצגים את ה', ולכן מלכותם מייצגת את מלכות ה'), ולכן הבסיס לזה הוא העקידה ומתן תורה שהם הבסיס למלכות ה' בעולם (וזה נעשה יחד עם מחיית עמלק שמונע ממלכות ה' להתגלות בעולם). לכן בתשרי ראוי להתגלות ימי הדין, בר"ה ויוה"כ כגילוי מלכות ה' בעולם.