פרשת כי תבא – מפירוש "שפתי כהן" לתורה

דברים כו,טז: הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים: ש"כ: "וכי היום הזה צווה אותם, והלא בשנת הארבעים היה? אלא בא לומר שיהיה מעמד הר סיני מגמתו תמיד - באותו יום, ואמר להם, לא תעלה בדעתכם לומר שאבותיכם לבד היו באותו מעמד קדוש, כי אתם וכל הדורות הבאים עד סוף העולם היו באותו מעמד, לזה תרשמו אותו יום, כאילו הוא היום".

כו,יז: אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: מהו הֶאֱמַרְתָּ? ש"כ: "כמו אמירה ודיבר, ולא די שאמרת, אלא שהאמרת גם כן לאחרים, והנה היא האמירה 'להיות לך לאלהים' ... והאמרת לאחרים – 'שמע ישראל' – לכל מי שישמע. ו'ללכת בדרכיו' – שאמרת 'ובלכתך בדרך'. 'ולשמור חוקיו' – היינו 'וקשרתם לאות על ידך' ... אם כן בקריאת שמע האמרת לה' שהוא אלוהינו".

כח,א: וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: מהו 'שמוע תשמע'? ש"כ: "אם אתה תשמע – גם אתה יהיה דבריך נשמעים. קרי ביה 'תישָמעו'".

כט,ב: הַמַּסּוֹת, הַגְּדֹלֹת, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ: מהן הַמַּסּוֹת, הַגְּדֹלֹת? ש"כ: "אם אני קורא אותם גדולות – הוא בערכך, בערך ה' הם קטנות. זהו אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ ... כלומר אם הם נפלאות – הם אצלנו. ולזה 'הגדלת' – (כתיב) חסר ... לפי שבערך ה' אינם מסות".

מבחר גימטריאות: קול רם = שלום; למעלה = גן עדן; מאה מטה = גהינם.