פרשת : כי תבוא - כיצד  נגיע אל שערי שמחה?

מאת: אהובה קליין .

הפרשה פותחת  בפסוקים: "וְהָיָה, כִּי ־ תָבוֹא אֶל ־ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל־ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" [ דברים  כ"ו, א'- ג']

ציורי תנ"ך/ "והיה כי תבוא אל הארץ"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מעניין  להדגיש – כי פרשה זו מופיעה אחרי הסיומת של פרשת: "כי תצא"- המתארת: את מחיית עמלק :

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.  וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת ־ זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".[דברים   כ"ה, י"ז- י"ט]

השאלות הן:

א] מה  רומזות לנו המילים: "וְהָיָה, כִּי־ תָבוֹא"?

ב] מה הקשר בין מחיית עמלק - להבאת ביכורים לבית המקדש?

ג] האם יש קשר בין   מצוות ביכורים לשאר המצוות בתורה?

תשובות.

"וְהָיָה, כִּי־ תָבוֹא אֶל־ הָאָרֶץ"-  הרמזים.

מתברר, כי המילה: "והיה" היא לשון שמחה- אחת מיסודות היהדות. השמחה הכרחית עבור האדם למען אורח חיים תקין.

להודות כל יום מחדש על כל נשימה ונשימה וכל מה שיש לו וגם על מה שאין לו - כי הכול לטובתו מאת ה'.

השמחה תופיע אם נפתח לה את שערי המחשבה. מחשבה - בחילופי אותיות-בשמחה.

בזמן שיהודי עובד את ה' בשמחה - הוא מבין : מאין בא ולאן הוא הולך? כמו שמזכירים בתפילה את המילים: "שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם".[שחרית לשבת]

אומר שלמה המלך:".. כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ.."  [קהלת ה', ט"ו] הדבר תלוי במחשבתו של האדם: אם ילך בשמחה-הכול יבוא בשלום. אם תבוא בשמחה - יפתחו לך שערי שמחה.

כנאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ—וּלְבֵיתֶךָ" [להלן ,כ"ו, י"א] אדם השמח – בטוב שבשלמות -בכל הטוב שה' העניק לו- גם שמח בחלקו ואדם השמח  בחלקו - שמח גם בשלמות המוחלטת. היות ויודע כי הכול מאת: ה'.

כל מי שמבקש את קירבת ה' תמיד- מגיע לשמחה, כדברי דוד המלך: "יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ  בְּךָ֗    כָּֽל־ מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ" [ תהלי .מ', י"ז]  [בהשראת ספר: "התמצית" / מאיר ינאי]

יהודי בעל אמונה שמח גם במה שיש לזולת בן אם זה אחיו, או אחותו,  אינו מקנא בו –  היות ומבין -כי אלוקים מעניק לכל אדם כישרונות מסוג שונה מאשר לזולת ועל כן ישמח  גם במה שיש לחברו.

דוגמת אהרון ששמח בהצטרפות  משה אליו להנהגה  בתקופת עבדות מצרים.

כדברי ה' אל משה - שחשש מתגובת אהרון  אחיו שהיה מבוגר ממנו ׃שנים: "וַיִּֽחַר־ אַ֨ף יְהֹוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי ־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה ־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ"׃[שמות ד', י"ד]

בפרשה זו ישנה הבטחה לעם ישראל: שאם ילכו בנתיב האמונה וקיום המצוות – הם יזכו לברכות וישמחו . לא כן אם לא ישכילו, חלילה, לשמוע בקול ה'.

המילה: "תבוא"- בחילופי אותיות: "אבות" והם אברהם, יצחק ויעקב נקראו "איתנים" מהטעם: כי היו איתני העולם. וזכות האבות  עומדת לעם ישראל לאורך כל הדרך!

עוד רמז יפה למילה: "תבוא" = תורה, בטחון, ואמונה, אבות.

עם נבון וחכם יודע להעריך את נחלת ארץ ישראל שה' העניק לבניו- ארץ נחלת אבות- ארץ  זבת חלב ודבש- לכן ישמח במתנת ארץ ישראל ויקיים את מצוות התורה בשמחה ובטוב, לבב,

הקשר בין מחיית עמלק להבאת ביכורים לבית המקדש.

מעניין להבחין: כי פרשת: "כי תצא" מסתיימת  במצוות  מחיית עמלק.

מה  שבולט במיוחד , כאשר היהודי היה עולה לרגל ומגיש את הביכורים לכהן היה אומר:

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  וַנִּצְעַק, אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--בְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים..". להלן. [כ"ו - ה'-ט']

לבן  הארמי  היה אביהן של רחל  ולאה, יעקב שהה  אצלו עשרים שנה- בתום תקופה זו ה' מצווה את יעקב לנטוש את המקום עם כל פמלייתו ולעלות לארץ המובטחת. ואז  נודע ללבן כי יעקב ברח.

ומי גילה ללבן זאת?

"בעל הטורים" מבאר: [בשם  המדרש] זה היה עמלק- בנו של אליפז- ונכדו של עשיו הרמז טמון במילים : "כי ברח" –בגימטריא - "עמלק".

"וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בָרַח, יַעֲקֹב". [בראשית  ל"א, כ"ב]

כשבני ישראל יצאו ממצרים נאמר:

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם"; ומי גילה זאת לפרעה?

על פי המכילתא [פרשת בשלח, שמות]  :"עמלק הגיד לו"

עמלק - בנו של אליפז - האריך ימים מעל שלוש מאות שנה.

על פי המדרש [ילקו"ש רמז- תתקלו] מכאן שעמלק ראה את יעקב יורד למצרים, ראה  את ישראל משועבדים במצרים, וגם את יציאתם ממצרים. בשני המקרים שהיה כתוב: "כי ברח"  הלך ופירסם זאת עמלק - כדי למנוע את הבריחה.

עמלק הפריע פעם ראשונה ליעקב- במטרה שלבן לא ייתן לו לצאת  כדי להגיע ולהיכנס לארץ ישראל.

רבי אברהם אזולאי בספרו: "חסד אברהם" מתאר: כי לבן תכנן להרוג את יעקב- ואם לא היה מצליח להורגו לפחות שאף לפגוע ביעקב כדי שיהיה ,בעל מום.

בכל המקרים עמלק הפריע – הן ליעקב והן לישראל - כדי למנוע את כניסת ישראל לארץ ישראל.

לכן בתחילת פרשת כי תבוא : מבחינים אנו - שעמלק רצה לעקב את כניסת עם ישראל להגיע לארץ ,אך נכשל. לכן בא הציווי למחות את עמלק.

אומר ה"ספרי" עשה מצווה האמורה בעניין שבשכרה תיכנס לארץ ישראל.

אך ה"חתם סופר" מקשה על הסבר של - "הספרי": הרי את מצוות  הביכורים מקיימים רק בארץ ישראל! לכן איך אומר הספרי: כי בזכות מצוות ביכורים- הרי בחוץ לארץ לא קיימת מצווה זו?

מיישב זאת: הרב יצחק אליהו  לנדא: דברי הספרי אמורים רק על  מצוות מחיית עמלק- ונוהגת בכל מקום !

אך קיים עוד קשר בין הבאת ביכורים למצוות "מחיית עמלק"

על פי מדרש תנחומא:- נאמר: "יבוא עמלק כפוי הטובה ויפרע מעם כפוי טובה"

ישראל היו כפויי טובה כלפי ה'- שהיו מתלוננים לפני משה במדבר , ולא העריכו את כל מה שקיבלו מה' ומנגד גם עמלק היה כפוי טובה- כי אליפז[בנו של עשיו – הוא עמלק] למד שנים תורה אצל יעקב ואחר כך נשלח להורגו -  אך בעצת יעקב - לא הרגו אלא לקח את כל ממונו וניקב את בגדיו.

לכן בעוד שאת עמלק יש למחות הרי ישראל מצווים להביא ביכורים לבית המקדש - כהכרת הטוב לה' שהציל אותם מעמלק! [בהשראת הספר "דורש ציון" [מאת: הרב ציון  מוצפי]

הקשר בין מצוות הבאת ביכורים למקדש- לבין שאר המצוות.

כאשר עם ישראל מביא ביכורים לה' : הוא לומד להתגבר על מידת התאווה- לפי שאינו אוכל מהפירות טרם יביאם אל המקדש.

הוא מבין - כי כל היבול בזכות מעשה ה'-הדואג לטיב האדמה ,לאקלים המותאם  לצמיחת העצים ומתן הפירות לאדם.

הוא מתקן את כפיות הטובה שהיה בעבר ומעתה- מכיר טובה לה'

לומד להודות לה' על כל הטוב. וכך מתגבר על מידת הגאווה ומקבל עול מלכות שמים. הוא רוכש את מידת הענווה- לפי שמכין את כל הביכורים בעצמו ולא על ידי שליחים- מידות אלה מופיעות גם בשאר מצוות התורה. וכך זוכה להיכנס לשערי השמחה.

לסיכום לאור האמור לעיל: יהודי הזוכה להיכנס לארץ ישראל- "ארץ זבת חלב ודבש"- מצווה לקיים את מצוות התורה ולהודות על כל הטוב שאלוקים מעניק לו ולדעת כי רק אם ילך בדרך הישר ויתחבר למצוות התורה וגם יקפיד לחנך את ילדיו בכך יזכה  לשפע ברכות ושמחה רבה.

יהי רצון וכל עם ישראל- ישכיל לבחור את מסלול הדרך הטובה של קיום המצוות וכך יזכה בע"ה לברכות וישועות-בשנה החדשה..

כדברי דוד המלך: "בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו  בִּתְהִלָּה;  הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ. כִּי טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;  וְעַד דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ"