"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" וגו' (דברים כו,א-ב). 'ר' הונא בשם ר' מתנה אמר: בזכות ג' דברים נברא העולם – בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים. ומה טעם? "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלקים", ואין 'ראשית' אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם", ואין 'ראשית' אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח, ד): "ראשית דגנך", ואין 'ראשית' אלא בכורים שנאמר (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך" וגו'' (ב"ר א,ד). ראה 'בשערי הארץ' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. הגרח"ד זצ"ל מסביר שבשלושת אלו האדם מראה שכל העולם של ה', וממילא דבר זה מושך את האדם לעשות את רצון ה' (שהרי הכל שלו). לפי זה מובן שדרשת 'ראשית' נאמרה גם על ישראל והתורה: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א). העולם נברא בגילוי של 'ראשית' שזה בנ"י והתורה, שזהו יעודו של העולם, לגלות את רצון ה' בעולם ע"י תו"מ; דבר זה מקביל לשלושת הדברים שמזרזים את האדם לידבק בתו"מ, ששלושת הדברים מושכים את האדם לגילוי תורה בבנ"י. נאמרו שלושה דברים שמזרזים לקרבה לה', לעומת ישראל והתורה שהם שני דברים (ובזה גם יותר מדוייק בנוסף ל'ב-ראשית' = בשביל ראשית, גם 'ב ראשית' – שני דברים של ראשית). אולי זה משום שאת בנ"י והתורה ה' יצר (אמנם עלינו לחברם, אבל ה' ברא זאת), לעומת שלושת הדברים שזה בנ"י פועלים בהם, לכן כעין חזקה בעולם שזה לאחר שלוש פעמים שאז מתרגל לדבר ונקבע, כך כעין פעמיים עדיין נשאר הטבע המקורי מבריאתו, לכן כעין שנים זה כנגד הדבר שנברא, שזהו שה' יצר את ישראל והתורה, ושלוש זה התקבעות על ידנו; שאנו קובעים במעשה חזקה בעולם לידבק בה'. או שיש שלושה דברים כעין רמז שיש מעלה לבנ"י בפני עצמם ויש מעלה לתורה, ולכן כל אחד בפני עצמו, ובנוסף יש את החיבור ביניהם, לכן רמז בשלושה דברים (או כרומז שה' ברא את שניהם [בנ"י והתורה] ואנו מגלים את החיבור ביניהם, ולכן מרמזים על שלוש). שאולי חלה כנגד התורה, שזה ניתן לכהנים שהם האחראים על התורה ועובדים במקדש שבמרכזו יש את קה"ק שם הארון עם לוחות הברית (ואולי כרמז שנאמר: 'אמר ר' יוחנן: למה נסמכה פרשת חלה לפרשת ע"ז? לומר לך: שכל המקיים מצות חלה כאלו בטל ע"ז, וכל המבטל מצות חלה כאלו קיים ע"ז' [ויק"ר טו,ו], שזה כעין התורה שנאמר עליה כנגד ע”ז: 'כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' [ספרי "ראה", נד]). ביכורים כנגד ישראל, ששמחים ברבים, ובזמן הבאת הביכורים גם משמחים אחרים בפירותיהם, בביכורים את הכהנים ובנוסף בפירותיהם שאינם הביכורים עצמם משמחים את הלוי והגר (דברים כו,יא). תרומה כנגד חיבור תורה וישראל, שהתרומה נתנת לכהנים אבל באותו זמן כהמשך מפרישים גם מעשר ראשון (ללוי) ומע"ע או מע"ש, שזהו לשאר ישראל. אולי גם הגילוי כנגד ראשית של תורה ובנ"י, מתגלה בשלוש כרמז שבתורה יש גילוי של שנים ובישראל יש גילוי של אחד, כך יוצא שלוש כנגדם. התורה מורכבת מתורה שבכתב ומתושב"ע (ראה באריכות ב'תורת המועדים', מאמר 'היחס בין התורה שבע"פ לתורה שבכתב', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן כנגד זה מתגלה חלה ותרומה שהם ניתנים לכהנים שאחראים על התורה בישראל ("יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" [דברים לג,י]. "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו'ת הוא" [מלאכי ב,ז]). בתרומה ניתן חיטה מהכרי, כך שהאדם לא פעל בחיטה עצמה, לכן זה מרמז על תורה שבכתב שנתנה לנו משמים (אמנם נותנים תרומה לאחר שנקצר וכו' עד שנערם בכרי, אבל זהו כעין שלומדים תורה שבכתב שזהו מעשה לימוד שלנו, אבל בגרעין חיטה עצמו לא נעשה דבר כמו שבתורה עצמה אנו לא פועלים בתוכה). לעומת זאת בחלה האדם פעל להכין את העיסה (שעשה מהגרעינים קמח והפכו לבצק) שכך נוצרה החלה שאותה הוא מרים, לכן זהו כנגד תושב"ע שנעשה ע"י לימוד שלנו. ביכורים אמנם ניתנים לכהן, אבל יחד איתם נעשה שמחה גדולה לכלל, כמו שנעשה הבאת הביכורים במעשה גדול בציבור, וכן יחד עם הביכורים גם מביא מפירותיו ללוים ולגר: “אתה והלוי והגר אשר בקרבך" (דברים כו,יא), 'וטעם "אתה והלוי והגר" – שאתה חייב לשמחם בפרי אדמתך' (ראב"ע). כך שיש גילוי בביכורים גם לכלל ישראל, לכן זה מרמז כנגד בנ”י, וזה רק דבר אחד כיון שכלל ישראל הוא אחד (שצריכים להיות מאוחדים, ושורשם כנסת ישראל אחת). אולי גם בתורה יש בין אדם למקום ובין אדם לחברו, לכן חלה כנגד בין אדם למקום, שנותן לכהנים עובדי המקדש; ואילו תרומה זה כנגד בין אדם לחברו, שניתן לכהנים ולכן זהו כתורה (שהכהנים אחראים לה) אבל יש גילוי גם לאחרים, שכאשר מפרישים את התרומה אז גם מפרישים באותו זמן מע”ר ומע”ע, שדואג לאחרים (הם בכמות של עשירית שזה הרבה, כך שמראה על דאגה ונתינה לאחר, לעומת תרומה שמהתורה זה אפילו בכל שהוא), ולכן זהו גילוי של בין אדם לחברו (אולי לכן חז”ל כינוהו 'מעשרות' אע”פ שמדובר בתרומה, כדי לרמז גם על מעשרות הנעשים אז). בנוסף, בתורה יש מצוות התלויות בארץ ויש מצוות שאינם תלויות בארץ, לכן חלה שזה נעשה ע”י האדם שמכין את העיסה זה נראה כמנותק מהארץ, ולכן זהו כנגד מצוות שאינם חובת הקרקע, ואילו תרומה שזה בכרי בשדה זה כנגד מצוות שהן חובת הקרקע; ובשניהם מדאורייתא הדין הוא שחל רק בא"י וכשרוב ישראל על אדמתם ('אין חייבין בחלה מן התורה אלא בא"י בלבד, שנאמר: "והיה באכלכם מלחם הארץ" וגו', ובזמן שכל ישראל שם, שנאמר "בבואכם", ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם. לפיכך חלה בזמן הזה, אפילו בימי עזרא בארץ ישראל, אינה אלא מדבריהם, כמו שביארנו בתרומה' [רמב”ם; הל' ביכורים ה,ה]), להדגיש שהתורה קשורה לא”י, שכאן עיקר התורה (ספרי “עקב”, מג) ומעלת התורה גודלת ע”פ חיבור ישראל לארץ; שלא כאותם הטוענים שהתורה לא קשורה לארץ (ולכן נתנה בסיני), שאין זה אמת, אלא כמו שלימדונו חז”ל שהתורה קשורה דווקא לארץ, ובחו”ל חייבים רק מטעם ”הציבי לך ציונים”. לכן נראה שבחלה שזה כרמז למצוות שאינם חובת הקרקע תיקנו חז”ל גם בחו”ל (רמב”ם שם ,ח. מטעם שזה נראה כמו מצוה של הגוף או מטעם שחל בכל אדם; שזה מצד טעם ההלכה שגזרו; אולם אולי גם יש) כרמז שמה שאינו חובת קרקע חייבים גם בחו”ל אבל אין זה העיקר, כעין כמו שבחלה בחו"ל זה מדרבנן ולא שחייבים מהתורה מעיקר הדין, כעין רמז לכלל התורה שעיקר התורה היא בא”י. שאמנם חייבים בחו”ל מדאורייתא במצוות שאינם חובת הגוף, אבל גילו לנו חז"ל שהשורש לזה הוא לא מעיקר מצוות התורה אלא התורה ציוותה מטעם "הציבי לך ציונים" שלא יקשה לנו כשנחזור. בתרומות ומעשרות חייבו חז”ל בארצות הסמוכות לארץ, כעין רמז שזה קשור לארץ, לחובת קרקע א”י שמשפיעה; ואמנם כיום נהגו שלא להפריש תרו”מ בחו”ל, שזהו כגילוי של חובת קרקע א”י, שחו"ל אינו א”י. הביכורים שזה כעין כנגד בנ"י, חל דווקא בא”י, אבל גם כשאין רוב ישראל עליה, כרמז שמקומם של בנ"י הוא בא"י, שכאן יש מעלה של ציבור קהל ישראל: 'אמר רב אסי: ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל, שנאמר (מלכים א ח, סה) "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלקינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום". מכדי כתיב "וכל ישראל עמו", "קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים" למה לי? שמע מינה: הני הוא דאיקרי קהל, אבל הנך לא איקרי קהל' (הוריות ג,א). וזה לא משנה אם רוב ישראל כאן או מיעוטם, תמיד עיקר ישראל הם אלו היושבים בא”י, שהם הנקראים קהל. אולי מתגלה שלושה דברים כנגד תורה ובנ"י, כרמז שבכל אחד מהם יש גילוי של שלוש: בבנ”י יש גילוי של שלוש – כהנים לוים וישראלים; ובתורה גילוי של שלוש שעל האדם לחלק את זמן לימוד התורה שלו ביום לשלוש: 'אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא: מאי דכתיב (דברים ו, ז): "ושננתם לבניך"? אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם"; לעולם ישלש אדם שנותיו - שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד' (קידושין ל,א). כנגד שלושת החלקים שבישראל: החלה נתנת לכהנים (ואין עוד הפרשה מהעיסה לאחרים), ולכן זה כנגד כהנים. התרומה נתנת לכהנים אבל גם ניתן אז מעשרות ללוים, ולכן זה כנגד לוי (אמנם ניתן גם מע”ע או מע”ש, אבל הם מתחלפים בשנים, לעומת מעשר ראשון שניתן תמיד). בביכורים האדם משמח בהיותו בירושלים (בעקבות היותו שם בשל הביכורים) גם את הלוי והגר, והבאת הביכורים נעשית בשמחה גדולה וברושם רב בדרך, ולכן זה כנגד כלל ישראל (אמנם יש גם לוים, אבל הרוב שעולים הם ישראל). כנגד שלושת חלקי התורה – הביכורים כנגד מקרא, שמסמנים את הפרי שביכר וקוראים עליו שם ביכורים בהיותו על העץ (משנה; ביכורים ג,א), שבזמן זה האדם לא עשה דבר, ולכן זה כעין מרמז על המקרא שניתן לנו משמים. התרומה נעשית לאחר שנעשה כרי, כך שהאדם פעל בזה, וזהו כעין המשנה שהאדם לומד ומשנן כדי לזכור. החלה זה לאחר שנעשו הרבה מאוד מעשים בדרך עד לעשיית העיסה, שהתאמץ הרבה, שזהו כעין כנגד תלמוד שהאדם מתאמץ הרבה כדי ליישב את הסתירות ולברר את האמת.