”לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם... לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹור יַחְדָּו”

(דברים כב, ט-י)

אומרים חז"ל במשנה (שקלים א, א): “באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאיים” - ומלמדים אותנו שבראש חודש אדר (ובשנה מעוברת - בראש חודש אדר ב’) היו יוצאים שלוחי בית דין ומודיעים שתי הודעות: על השקלים ועל הכלאיים.

על השקלים - מזכירים לכל ישראל להביא את מחצית השקל, לקניית הבהמות לקרבנות הציבור שבמקדש.

על הכלאיים - מזהירים את כל ישראל לצאת לשדותיהם ולנקות אותם מצמחי הכלאיים שצמחו בהם במהלך החורף.

האם יש קשר בין שתי הודעות אלו, או שרק במקרה שתיהן בתאריך משותף?

הרעיון הפשוט והעמוק העומד בבסיסה של מצוות מחצית השקל הוא האחדות בין כל ישראל (שמות ל, טו): “הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל”. אין זה דומה כלל לנדבת מלאכת המשכן, שכל אחד נתן כנדבת ליבו: כאן כולם שווים, ואין האחד יותר מחברו. במצוות מחצית השקל התורה לא מאפשרת לאף אדם לתרום אפילו שקל שלם - לומר לך שאין לאף אדם שלמות, כל עוד הוא בפני עצמו. רק כאשר הוא מתאחד עם חברו, יחד הם יוצרים שלמות.

לעומתה, איסור הכלאיים מבטא מסר כמעט הפוך - כל צמח עומד בפני עצמו, ואין לערבב שני צמחים שונים! איסור הכלאיים מתבטא בכל מערכות החיים, ולא רק בצמחים: גם בבעלי החיים יש לנו איסור הרבעה של כלאיים, וגם איסור של חרישה בשור ובחמור יחדיו, ואף בדומם יש איסור כלאיים - בבגדים, שאסרה עלינו תורה לערב צמר ופשתים. בכל האיסורים הללו התורה מלמדת אותנו רעיון שבמהותו הוא מנוגד לעניין מחצית השקל: במקום לאחד את העולמות השונים, עלינו להפריד ביניהם ולראות כל פרט ופרט בפני עצמו.

נראה שבכוונה תחילה צירפו חז”ל את שני המסרים הללו יחד, שהרי מצד אחד באמת אין לאדם הפרטי משמעות אם איננו קשור לכלל עם ישראל, ורק יחד עם כל הציבור נוצרת שלמות. מאידך, כל אדם הוא עולם מלא, ובאמת צריך לראות את האדם לא רק כבורג בתוך המערכת, לא רק כפרט קטן בתוך כל הציבור, אלא להביט על הייחוד של כל אחד, על הכישרונות ועל האישיות המיוחדים לכל אדם ואדם.

בצירוף ההודעה על השקלים ועל הכלאיים, מלמדים אותנו חז”ל את האיזון והמורכבות בין שני הצדדים של המטבע: עלינו לראות את הייחוד שבכל אדם, אך גם לזכור שעם כל חשיבותו של האדם באשר הוא, הוא מקבל את משמעותו מכוח שייכותו לציבור, לכלל עם ישראל.

ראש ישיבת כרם ביבנה הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל המליץ על רעיון זה את המשנה המפורסמת בפרקי אבות (א, יד): "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי".

"אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי" - הדגשת הייחודיות, אבל בה בשעה "וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי" - הדגשת האחדות, אין לאדם שום ערך בלעדי התאחדותו בתוך כלל ישראל.

סוד היחיד והיחד - זוהי סודה של כנסת ישראל, שכל אחד הוא כבורג במכונה ענקית. כל המכונה תלויה בכל בורג, אבל כל בורג כשהוא נפרד - אינו אלא בורג קטן וחסר ערך.

הרב אלעזר אהרנסון שליט"א, מהאתר: "ישיבת הסדר חולון" - https://www.yholon.co.il/

הרב אברהם ריבלין שליט"א, מהאתר: "ישיבת כרם ביבנה" - www.kby.org.il