"תשעה באב צריך להשתנות"...

---------------------------------------------

 חורבן בתי המקדש  לא היה ביטוי להתממשות נבואת משה  על הסתר הפנים המוחלט ועל קרות הרעה של אחרית הימים .היא השואה - דגש על :"אחרית הימים".

 השינוי הינו אם כן לא  ברעיון המילולי של המילה : "אב" אלא ברעיון הזמני של מילת המספר : "תשעה".

 בעשרה מאמרות נברא העולם ובעשרה גלויות "נצרף" ולובן עם ישראל - להיותו לקץ הימים ראוי 

 ומוכן להנהיג העולם בבחינת : "גוי קדוש וממלכת כהנים"

 בכלל ,מני חורבן הבתים שניים - "כל מעייניו של הקב"ה - אך בעם ישראל . שמימלא ביית שלישי לא ייבנה על ידינו ואיננו אמורים  להיות בכלל, שקועים באתגר זה.

 האתגר היה ונשאר : "עם ישראל" - אחדותו וגאולתו [לפיכך בקריאת : "שמע ישראל" התווך החשוב ביותר הוא : "ה' אלוהינו" המטיל עלינו כולנו את אתגר האחדות להיותינו אחד אל מול ה' אחד".

 

הנה כי כן, גלות אחרונה בבחינת  השלמת ה"עשרה" התמצתה ובאה לידי ביטוי - בשואה האיומה.

 לפיכך  אם כבר צום : כי אז צום שיכלול הכל במובן של :"עשרה באב".[עשר גלויות שפגעו בנו ובאבינו שבשמיים]

 "עשרה גם במובן המהפך הגאולי של  "עושרה" - בדרך לעושר הטוב במובן הגאולה השלמה.

 "תשעה" - בעל קונוטציה של השעיית הגאולה]

 

הנה אם כן ,תשעה באב של אחרי השואה אסור שיהא כתשעה באב שלפני השואה.

 

יש בכך גם כעין חוצפה של התעלמות ממעשה ההשגחה והתעלמות מגופי תורה מפורשים . שבשלהי פרשת וילך משה ניבא על ההסתר הפנים הגדול שיביא לבסוף :"לרעה של אחרית הימים" .

 כאמור : היא היא השואה.....

 אם לפני השואה האבלות התמקדה בבתים ובאבנים לאחר השואה צריך שההתמקדות תהא באנשים - בבני האדם  : "יושבי הביית" שעם ישראל במחי מחיתה אחד הושמד חציו

 ומה מצדיק יותר אבל מבחינת "שמיים" הרס בתים ואבנים שמימלא כבר לא רלוונטיים כי בית שליש כאמור ייבנה על ידי הקב"ה בבחינת  "מקדש ה' כוננו ידיך" [שעם בריאת נעולם נבנה בית שליש ומוכן בשמיים...] [שלפיכך גם אין רמז בתורה לבתי המקדש. וההתמקדות ולא בכדי,אך במשכן ארעי....]

 

אם הקול הזה היה נופל על אוזניים קשובות  "תשעה באב" היה משנה אופיו ואורו . 

האבל היה מתמקד יותר באנשים ולא בבתים והיינו סוף סוף מקדשים את דברי התורה כאמור בפרשת וילך לקוראם ביום זה, ביחד עם שירת האזינ שהיא היא גם העדות היותר מוכמנת :

הן לשואה והן לתקומה.

 עם ההתפתחות התודעית כאמור נכנס סוף סוף לישורת האחרונה, לנטיב המירוץ

 לגאולה השלמה.

 

הכרה בשואה כאושייה תיאולוגית מחייבת כאמור: תעלה אותנו סוף סוף בדרך המסילה העולה  מעלה מעלה בבחינת  הגאולה השלמה. שבלי מתן מקום תודעתי נכבד לשואה .

אנו נטולי יכולת רעיונית לפענח את מכמני ורזי הגאולה  השלמה. 

ואנו אך סובבים סביב עצמנו סחור סחור במחול של :"חבלי גאולה". "אינסופיים" 

וחבל  !

 משה אהרון .