"בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" וגו' (דברים א,ה). 'נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו, אחד שהקים משה בארץ מואב, שנאמר (דברים א, ה) "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר" וגו', ולהלן הוא אומר (דברים כז, ג) "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת" וגו', ואתיא באר באר. ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, שנאמר (יהושע ד, ט) "ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן", ואחד שהקים בגלגל, שנאמר (יהושע ד, כ) "ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו" וגו'' (סוטה לה,ב). משה ויהושע הקימו בשלושה מקומות אבנים שעל חלקם רשמו את התורה מתורגמת לשבעים לשון. פעמיים נאמר במפורש ששמו אבנים – בירדן ובגלגל, ואילו בעבר הירדן לא נאמר אלא נלמד מג"ש; ובשני מקומות היתה התורה רשומה על האבנים בשבעים לשון – בעבר הירדן ובגלגל, ואילו באבנים שבירדן לא רשמו אלא רק שמו את האבנים לזיכרון הנס. נראה שכיון שהיה רשום על האבנים את כל התורה בשבעים לשון סימן שהם באו לייצג את השפעת התורה לאומות – שמשפיע עליהם יראת ה'. וזה נרשם בעבר הירדן ובגלגל, כעין רמז שיש גילוי של תורה בחו"ל ושל התורה בארץ, שאין זה אותו דבר, לכן זה נעשה פעמיים, והמקור הוא באבנים שבגלגל שמזה למדו בג"ש לאבנים שעבר הירדן. נראה שזה בא לרמז שעיקר התורה היא דווקא בא"י, לכן לא נאמר במפורש בעבר הירדן, כעין שאין בו מהות מעצמו, אלא זה מכח התורה שבא"י, שלכן נלמד מא"י (הגלגל) לחו"ל (עבר הירדן שהוא כעין חו"ל ביחס מול מעלת א"י של שבעת העממין, וכן גם נאמר "בעבר הירדן בארץ מואב" להדגיש שמרמז על חו"ל כעין ארץ מואב ולא א"י). הלימוד הוא בג"ש שזו מידה ממידות התורה שנלמדת במסורת (שאין אדם דן ג"ש מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבותיו), כרמז שקיום התורה בחו"ל זה כדי שיהיה המשכיות של התורה (כמו המשכיות המסורת של הג"ש), שלא תהיה עלינו כחדשה כשנחזור לארץ: 'ד"א "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם ... ד"א "ואבדתם מהרה" - מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר ר' יהודה אומר: "טובה" זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' (ספרי עקב, מג). עיקר קיום המצוות ולימוד התורה זה דווקא בא"י, והשמירה בחו"ל זה כדי שלא יהיו עלינו כחדשים כשנחזור; לכן היו גם אבנים בירדן עצמו שדרכו נכנסו לא"י, ובהם לא רשמו, שזהו כעין כרומז שזה כטפל לאחרים, שזה מסביר את העניין של התורה בחו"ל והתורה בארץ (עבר הירדן והגלגל בהם נכתב על האבנים), שהעיקר הוא בארץ, ומה שגם קיים בחו"ל זה בשביל שכשנחזור מהגלות – כעין בירדן שבו נכנסנו לארץ מחו"ל, שחזרו מגלות מצרים, לא תהיה התורה כחדשה לנו. לכן גם בלא רישום התורה עליה כרמז שהחשיבות שתשמר המשכיות התורה בחו"ל זה כדי שכשנחזור לא תהיה כחדשה - שאין בנו הרגל לתורה, שלא נהיה ריקים מתורה שאז היא כחדשה, וזהו אבנים ריקות מתורה. התורה תורגמה לשבעים לשון, שבא לומר שהתורה באה לתקן את כל העולם, להשפיע לכל האומות (שזהו שבעים לשון), שכל העולם יאמין בקב"ה וילך בדרכיו, כמו שיהיה לעתיד לבא. (לכן נאמר "בעבר הירדן בארץ מואב", כרמז למואב שבאו להחטיא את ישראל [בבנות מואב] כדי שלא יכנסו ישראל לארץ, שכך מרמז שאנו באים לתקן את האומות שלא יחטאו אלא ילכו כרצון ה', וזה קשור לכניסה לארץ, שמכאן מתקנים את העולם). גם בזה יש הבדל בין השפעת התורה בחו"ל לבין הארץ, שכאשר ישראל נמצאים בגלות, גם אז יש מאתנו השפעה לאומות, אולם השפעה זו היא חלשה בהרבה לעומת השפעת התורה מא"י כשאנו בגדולה וכבוד שאז באים לשמוע מה יש לנו לומר בשם ה', שרואים כולם את שם ה' שמתגלה עלינו. לכן יש אבנים גם בעבר הירדן כרמז לחו"ל וגם בגלגל כרמז לא"י, כשהעיקר זה בא"י ולכן הלימוד הוא בג"ש מהאבנים של א"י לאבנים שבעבר הירדן. בירדן האבנים היו ללא התורה, וזה בירדן במקום שבין א"י וחו"ל – שבו נכנסו לארץ, כרמז שבהתגלות כעין דומה לזה יש חסרון בתורה (שלכן לא נכתבה התורה בשבעים לשון), שזהו כשישראל יוצאים לגלות (שיוצאים מהארץ לחו"ל), שאז נעשה חילול השם (ולכן בחו"ל יש רק מעט תיקון עולם): "ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים. ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו, יט-כ). '"ויחללו את שם קדשי" - השפילו את כבודי. ומהו החילול? באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו' (רש"י). (אולי אף רומז שאם יכלים לעלות לארץ ובכ"ז לא עולים, אז התורה של אותו אחד אינה ראויה לפני ה', כעין שלא מתגלה בו תורת ה' שמתקנת את העולם). אולי האבנים שהוקמו רומזים כנגד האבות, שהם היסוד שלנו לגילוי תיקון העולם, והם גיירו גרים כעין כתיבת התורה בשבעים לשון כדי שכל אנשי העולם יוכלו לקרוא ולבא להתגייר. אברהם נולד בחו"ל ולכן זה נרמז באבנים שבעבר הירדן, והאבנים נעשו ע"י משה שהוריד את התורה כעין אברהם שהיה הראשון שגילה את התורה והעבירה לבניו. הלימוד על השפעת אברהם בעולם, שגייר גרים, זה נלמד מהנאמר בחו"ל: 'אברהם גייר גיורים, הה"ד (בראשית יב, ה): "ויקח אברם את שרי אשתו [וגו' ואת הנפש אשר עשו בחרן]". א"ר אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לבראות אפילו יתוש אחד אינן יכולין ואת אומר "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא אלו הגרים שגייר אותם אברהם' וכו' (ב"ר פד,ד), לכן נרמז בעבר הירדן (אמנם נאמר גם בארץ שקרא בשם ה', אבל על הגרים נרמז בחו"ל). האבנים בירדן כנגד יצחק, שלא נאמר במפורש אלא זו דרשה של שינוי מילה: 'ביצחק לא שמענו, והיכן שמענו? רבי יצחק ותאני לה משום רבי הושעיא רבה בשם ר' יהודה בר סימון: כאן כתיב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו", מאי מגורי אביו? מגיורי אביו' (שם), לכן זה מתגלה באבנים שלא נרשם עליהם התורה, כעין שלא נאמר במפורש את הגרים אלא זו דרשה; והדרשה היא ממה שנאמר כשיעקב חזר לארץ והתיישב, ולכן זה כרמז בירדן שבו חזרו לארץ. וכן כרמז שיצחק לא יצא מהארץ ברעב כדי שלא יפסל: '"גור בארץ הזאת". א"ר הושעיה? את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג), לכן זה נרמז בירדן שבין א"י וחו"ל כעין לומר שיצחק לא יצא מהארץ לחו"ל, וזה ללא רישום כרמז שאילו היה יוצא היה נפסל מהקדושה (שהתורה שכתבו מסמלת את הקדושה). בגלגל כנגד יעקב שנאמר אצלו על הגרים בהיותו בארץ: 'יעקב גייר גיורים, דכתיב (בראשית לה, ב): "ויאמר יעקב אל ביתו" וגו', (שם לה, ד) "ויתנו אל יעקב" וגו'' (ב"ר פד,ד) [וזה נעשה לאחר חזרתו מחו"ל, שכך האבנים זה בגלגל שהיה בתחילת הכניסה לארץ]. ועיקר הלימוד שנכתב על האבנים זה מהגלגל, כרמז שהתורה מתגלית דרך יעקב (שלא כאברהם ויצחק שיצאו מהם ישמעאל ועשו): "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד).