'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב). שורש חורבן ירושלים הוא באי פסיקת דין אמת לגמרי, שכיון שלא עשו לפנים משורת הדין זהו דין שלא כראוי. עניין דין אמת כראוי הוא דבר חשוב ביותר בקשר לישוב הארץ, כמו שאומרים חז"ל: '"למען תחיה וירשת את הארץ". מלמד שמינוי הדיינים, כדאי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב' (ספרי; דברים טז,כ). כמו"כ מובא על דין שלא כראוי שמביא חרב לעולם: 'חרב באה לעולם על ענוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה' (אבות ה,ח [וראה גם בשבת לג,א]), שזהו כעין שבאה חרב האויב והחריבה את ירושלים. מובא על דיין שמקלקל את הדין: "לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך" (ויקרא יט,טו). '"לא תעשו עול במשפט" - בדין. מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול, שנאוי, משוקץ, חרם, ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותו מארצו' (ספרא). ('"לא תעשו עול במשפט" – מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה. שהעול קרוי תועבה, שנאמר (דברים כה) "כי תועבת ה'” וגו' "כל עושה עול". והתועבה קרויה שקץ וחרם, שנ' (שם ז) "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו" וגו'' [רש"י]). נראה שהתורה אמרה עליו חמשה דברים, לבטא בכך שהוא כפוגם בכל התורה, כיון שמגלה דין שקר שאינו כמו שה' רוצה שיהיה בעולם, ובכך עושה את גילוי התורה בעולם כשקר (לכן מובן שבאבות מובאים יחד קלקול דין ומורים בתורה שלא כהלכה, ששניהם מגלים בעולם המעשה תורה שאינה אמת ובכך פוגמים בכל גילוי התורה). לכן זהו חמשה ביטויי גנאי כרמז שמקלקל בגילוי כל התורה שהיא חמשה חומשי תורה. בספר בראשית מסופר על דור המבול ועל סדום שהם עשו עוולות קשות, לכן כנגד בראשית נקרא 'עול'. בספר שמות מצרים התעללו בישראל, שזה הראה את שנאתם לישראל, כמו כן עמלק רדף לפגוע בישראל שזה מראה את שנאתו לנו, לכן כנגד שמות נקרא 'שנאוי'. בספר ויקרא מובא על המאכלים האסורים, ונאמר שם הרבה פעמים "שקץ" ו"תשקצו" (ויקרא יא) [וספר ויקרא מלמד על העבודה במשכן, שזה נגד הע"ז (מורה נבוכים ג,לב ו-מו), שעליו נאמר "שקץ תשקצנו" (דברים ז,כו)], לכן כנגד ספר ויקרא נקרא 'משוקץ'. ספר במדבר מספר על בנ"י בארבעים שנות המדבר, והם היו במדבר בשל שה' גזר שלא נכנס לארץ, שזהו כעין חרם שה' החרים – שנשבע שלא נכנס לארץ (שחרם זה שבועה: 'א"ר עקיבא: החרם היא השבועה והשבועה היא החרם' [תנחומא "וישב" אות ב]); וכן זה כעין חרם: '״חרם״ הוא דבר שהוצא מכלל שימוש' (רש”ר הירש; ויקרא כז,כח), שכך לא ניתן להם להיכנס לארץ להשתמש בה, אלא הוצרכו לדור במדבר (וכן חרם שעושים לאדם זה שמוצא מהציבור, כך כעין הוצאו מנחלת א"י, שלא זכו להיכנס לארץ); לכן כנגד ספר במדבר נקרא 'חרם'. ספר דברים זה לקראת הכניסה לארץ, לכן מרמז על כניסתנו ונחלתנו את הארץ מפני מעשי התועבה של העממין: “כי תועבת ה' כל עשה אלה ובגלל התועבת האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך" (דברים יח,יב); כמו”כ ע”ז נקראת תועבה: "ולא תביא תועבה אל ביתך ... ותעב תתעבנו" וגו' (דברים ז,כו), לכן זה מרמז על ישיבת הארץ: 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים, וכן בדוד הוא אומר: (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב), לכן כנגד ספר דברים הוא נקרא 'תועבה'. לכן גם העונש זה כנגד זה: כנגד בראשית בו נברא העולם (שנברא בקדושה – במאמרות, אלא שהאדם חטא וטימא בזה) גורם לטמא את הארץ; וכן הארץ הובטחה לאבות, שזה בשל קדושתה שקשורה לקדושתנו (שכך יחד אנו מגלים את גילוי ה' בעולם), לכן בפגם שכנגד זה הוא 'מטמא את הארץ'. כנגד שמות בו היה את ניסי מצרים וקריעת הים, ומתן תורה שכל אלו התפרסמו בכל העולם ועשו קידוש השם גדול בעולם, כנגד זה נעשה 'מחלל את השם'. כנגד ויקרא שזהו ספר עבודת המשכן שבו שורה השכינה, הוא גורם לסילוקה – 'מסלק השכינה'. כנגד ספר במדבר שבו מתו דור המדבר – שנגזר עליהם למות במדבר, כנגד זה 'מפיל ישראל בחרב'. כנגד ספר דברים שהוא לקראת הכניסה לארץ, הוא גורם ההיפך מזה – 'מגלה אותם מארצם'. כך בשל עיוות הדין נענשנו בחורבן, שבו טומאה הארץ ע”י האויבים ונעשה חילול השם גדול בכך שנעשה חורבן, והסתלקה השכינה ונפלו בחרב וגלינו מהארץ. נראה שלכן נעשה ב-ט' באב חמשה דברים כנגד אותם חמשה פגמים שמתגלים בשל הדין המעוות: 'בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר' (משנה; תענית ד,ו). שלא יכנסו לארץ זה כנגד 'מגלה אותם מארצם', חורבן בית ראשון כנגד 'מסלק השכינה' שהשכינה פסקה ולא חזרה בבית שני (יומא כא,ב), חורבן בית שני כנגד 'מטמא את הארץ' שפסקה הקדושה הגדולה של המקדש ובמקום זה ישנם הגוים הטמאים, נלכדה ביתר ונהרגו שם רבים זה כנגד 'מפיל ישראל בחרב', ונחרשה העיר זה כנגד 'מחלל את השם' שאומרים הגוים שאין יותר כלל את ה' בעולם, שלא מנע מהם אפילו לחרוש את העיר שלא ישאר זכר (וכן כל א”י היתה שממה נ”ב שנה לאחר חורבן בית ראשון [תפא”י]). אולי בגזירת חמשת העינויים יש גילוי כנגד חמשת הדברים שנעשים בשל שהדיין לא דן דין אמת (שלכן נחרב הבית): אכילה ושתיה – כנגד שמטמא את הארץ, היפך מהמצב הרגיל שיש קדושת שכינה עד שאפילו באכילת פירותיה מתגלה קדושת השכינה (ב"ח; טור או"ח סימן ר"ח). רחיצה – ברחיצה האדם מטהר עצמו (בט' קבין מים, או בטבילה במקווה), שזה כנגד מסלק שכינה, שבטהרה מתחבר לקדושה ולשכינה. סיכה – זה כרומז למלך שמושחים אותו בשמן המשחה, והוא מגלה את שם ה' בעולם: “וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" (דה"י א כט,כג). (וכן מושחים כה"ג בשמן המשחה, והוא אומר את שם ה' במהלך עבודתו ביוה"כ, כך שרומז לגילוי חשיבות לשם ה'), לכן זה כנגד שהדיין 'מחלל את השם'. נעילת הסנדל – כנגד שמגלה את ישראל מארצם, שצריכים את הסנדל להליכה. תשמיש המיטה – כנגד שמפיל ישראל בחרב, שזה מיעוט ישראל היפך מתשמיש המיטה שמביא לריבוי ישראל. אולי גם חמשת העינויים זה כנגד הדברים שנעשו בט' באב: אכילה ושתיה כנגד שנגזר שלא יכנסו לארץ, שזה בעקבות חטא המרגלים שכחלק מזה הביאו מפירות הארץ להוכחת דבריהם. רחיצה וסיכה כנגד החורבנות (ששניהם זה חורבן, וכן רחיצה וסיכה דומים שזה נעשה בשימוש בנוזל על הגוף), סיכה מרמז על שמן המשחה שמשחו את הכה"ג, ובבית שני לא היה שמן המשחה (אלא הכה"ג נעשה בריבוי בגדים), לכן הסיכה זה כנגד חורבן בית ראשון (שאז פסק השמן), ורחיצה כנגד חורבן בית שני שהיה בו הרבה תורה ('מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים' וכו' [יומא ט,ב]) והתורה נמשלה למים (תענית ז,א). נעילת סנדל כנגד שנחרשה העיר כך שאי אפשר להיות שם אלא יש ללכת למקום אחר. תשמיש המיטה כנגד חורבן ביתר שנהרגו שם רבים היפך מהבאת חיים לעולם ע"י תשמיש המיטה (או שתשמיש המיטה כנגד חורבן העיר, שתשמיש עושים בבית שזה קיים בעיר; ונעילת הסנדל כנגד חורבן ביתר שבאו האויבים מרחוק שזהו כרמז בסנדל שברגליהם). לעומת כל זאת, בזכות העמדת דין אמת נזכה ב"ה למקדש, כמו שמובא בחז"ל: '"ואלה המשפטים”. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם עשיתם אתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני אמות העולם, אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין, שנאמר: "ואשיבה שפטיך כבראשונה" וגו' (ישעיה א, כו). וכתיב: "ציון במשפט תפדה" וגו' (ישעיה א, כז), וכתיב: "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא" וגו' (ישעיה נו, א)' (תנחומא "משפטים" סימן ג), יה"ר שנזכה בקרוב ממש ב"ה.