הסוד הנגלה של פרשת הקורבנות
נכתב על ידי משה אהרון, 18/7/2025
בס"ד.
הסוד הנגלה של פרשת הקורבנות.
-----------------------------------------------
תורת ישראל היא בבחינת יהלום עד, שככל שתלטש אותו יאירו ממנו
אורות וזקים חדשים. משל אור האין סוף.
והנה זיכינו לעסוק בזה הסוד.
הנה המקרא :
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ, לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. ג וְאָמַרְתָּ לָהֶם--זֶה הָאִשֶּׁה, אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה: כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם, עֹלָה תָמִיד.
שימו לב במקרא זה ישנה תמיד כפילות
מחד דברי הנצח ומאידך האמירה הזמנית שבצידו .
הנה לפניכם החלוקה.
-----------------------
הנצח : "וידבר ה'". הארעי : "לאמור"
הנצח : צו את בני ישראל - האירעי : "ואמרת אליהם".
הנצח : "ניחוחי" בדגש על ניחוח הרלוונטי לקב"ה.
והאירעי : אך ריח ניחוח סתם. אותו שבא לסיפוקם של המקריבים
הנצח : "קורבני" לחמי לאישי , שאל תאכילוני לחם. האכילו את בניי - אישיי הרעבים.
בכך נמצאים אתם מתקרבים אלי
האירעי : ריח ניחוח בכללי [בלי השייכות לקב"ה בבחינת : "ניחוחי"] אשה לה'.
הנה כי כן, ה"תרכובת הלזו" : בין ערכי הנצח - "לפשרה" הזמנית" נרקחה בסיני בין משה לקב"ה שנאמר :
עֹלַת, תָּמִיד--הָעֲשֻׂיָה, בְּהַר סִינַי, לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַיהוָה.
שהציווי לנצח הוא : שקרבת ה' מושגת אך בהאכלת לחם לאנשים לא לאלוהים .ולכן על זה הצו הנצחי. : [צו את בני ישראל].
ורק על זה אומר הקב"ה : "ריח ניחוחי" [בשייכות אישית]שרק זה באמת עושה נחת רוח לקב"ה.
האמירה הזמנית שמתבטאת ב"אמרת אליהם" : אמירה אירעית . דגש על "אליהם" - עכשיו [ולא לנצח בבחינת צו את בני ישראל]. "אליהם" - שלצרכיהם, יש ואפשר ל"רמות" עצמנו, להקריב קורבנות - מאכולת אש ולהניח כי בכל אנו מאכילים - לחם את האלוהים
ולכן גם לעניין זה סתם "ריח ניחוח"..... ולא בשייכות האלוקית : "ריח ניחוחי".
הנה כי כן, כשאנו קוראים פרשה זו בכל יום ולא פעם אחת .
האם לא ראוי שנכוון בזו הכוונה גם לזרז ביאת משיח....
כחלק מרשימה זו ישנו :"סיפור".
אשר ייכתב בהמשך - כחלק מרשימה זו .
משה אהרון.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
