פרשת פנחס - האם יש סיכוי לגאולה בקרוב?

מאת : אהובה קליין.

פרשה זו פותחת בשבחים  כלפי פנחס על פעולתו להצלת עם ישראל מכיליון  גדול- כפי שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּנְחָס בֶּן ־ אֶלְעָזָר בֶּן ־ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן,       הֵשִׁיב אֶת ־ חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת ־ קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא ־ כִילִּיתִי אֶת ־ בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת ־בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָייְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻונַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל ־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".. [במדבר  כ"ה, י'- י"ד]

ציורי תנ"ך/ פינחס בקנאו את קינאת ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשה זו היא המשך לקודמתה – פרשת :  בלק. שם מתארת לנו התורה את החטא הנורא שהתרחש עם הישראלי והמדיינית –ומנגד פעולתו של פנחס להצלת העם :

"וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל ־ אֶחָיו אֶת ־ הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל ־ עֲדַת בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא, פִּנְחָס בֶּן ־ אֶלְעָזָר, בֶּן ־ אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ ־ יִשְׂרָאֵל אֶל ־ הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת ־ שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת ־ הָאִשָּׁה אֶל ־ קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף".[במדבר כ"ה, ו'-ט']

השאלות הן:

א] מה  עולל בלעם לישראל שהצליח  לדרדר אותם לשפל המדרגה?

ב]  האם פנחס נהג בחכמה בכך  שהרג את שני החוטאים?

תשובות.

מסקנת בלעם ופעולתו - שגרמה לעם ישראל להידרדר לשפל רב.

ה"נתיבות שלום" מסביר:

בלעם רצה לקלל את ישראל - אך בסוף יצא מברך אותם , אלא שהוא הבחין שעם ישראל מחובר לאלוקים , יש לו בתי מדרש- ששם לומדים יחדיו תורה, ובתי כנסיות - שלשם מתאספים עם ישראל ומתפללים יחדיו  באחדות נהדרת , כך ששום קללה אינה יכולה לשלוט בהם ,

הרמב"ם בספר "מורה נבוכים" - מבאר: שכל המקרים הקשים והרעים קרו  לצדיקים ולנביאים - כאשר הסיחו את דעתם מהדבקות בה'. הרי שבשעה שיהודי דבוק בה'  אין מצב שיקרה לו משהו רע.

בלעם הבין שהוא צריך לנתק את הדבקות של עם ישראל מאלוקים. וזאת כדי שהקללות תשלוטנה עליהם.  לכן כוונתו  הייתה להביא את עם ישראל לחטוא – בשני חטאים: בזנות –עם בנות  מואב, ועבודה זרה - הסגידה לבעל פעור - אליל שעבדו אותו בביזיון רב.

חשוב לדעת ,כי מקור הדבקות של היהודי באלוקים - היא: באמצעות המוח והלב.

יהודי חייב להשליט את המוח על הלב. עניין התפילין הוא גם מהווה דבקות  בה' יתברך ומצווה זו - כנגד המוח והלב- שהם מקור הדבקות בבורא  עולם.

על ידי כך שהם מונחים - כנגד המח והלב שבהם מקור הדבקות בה'.

לכן בלעם החליט לטמא את המוח והלב של העם על ידי שני החטאים האלה:

כל זה במטרה שהם לא יהיו יותר דבוקים בה' – כי - העבודה זרה היינו - חטא בעל פעור הוא פוגע במוח. והזנות עם בנות מואב היא  כדי לפגוע בתשוקת הלב, במטרה לטמא את הלב היהודי.

על ידי שתי עבירות אלו  העם מתנתק חלילה  מהקב"ה. כך ניתן להביא עליהם, חלילה את הקללות.

העצה כנגד שני חטאים אלה: חיזוק  התפילה והתורה  שמטהרים את דעתו ואמונתו של היהודי.

זה מתבטא במילים הנצחיות שניבא בלעם  באומרו:

"מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" [להלן ,כ"ד, ה']

עוד ראה בלעם שהם חיים באחדות מלאה - דרים באוהלים כשכל שבט במקומו והם מאוחדים.

הם הולכים  לבתי כנסיות ובתי מדרש ששם השכינה שורה עליהם - כשהם מאוחדים.

וכמו אצל כל אדם יחיד שהמוח והלב תקינים - ניתן  עדיין להצילו מכל מיני מחלות.

מתברר שמי שמקושר לכלל ישראל  אין עליו   כוחות של הסט"א. היות שבזמן של אחדות העם - יש לו את כל כוח כלל  ישראל הממתיק את הדינים – ומגן עליו ורק היחיד הפורש מהציבור - עליו יכולים לשלוט קללות, כאשר ראה בלעם את האחדות המופלאה של ישראל במקומות אלה - החליט לפורר את האחדות הזאת - כדי לנתק אותם מהשגחת ה' וזאת עשה על ידי שגרר אותם לשני החטאים הנוראים: זימה ועבודה זרה. זו הייתה הצלחתו.

מעשה פנחס  בנקמתו מול החוטאים.

נאמר: "...וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל  ־ הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת ־ שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת ־ הָאִשָּׁה אֶל ־קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה".

דברי ה' מאשרים: פנחס הציל את עם ישראל כנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּנְחָס בֶּן ־ אֶלְעָזָר בֶּן  ־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת ־ חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא כִלִּיתִי אֶת ־בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת ־בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָייְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻונַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל ־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[להלן: כ"ה, י'- י"ד]

ה"נתיבות שלום " מסביר: בעבור שתי העבירות: זנות בנות מואב ועבודה זרה ומשמע שעיקר הפגם עליו הייתה המגפה שמתו  בה כ"ד אלף מישראל –הוא החטא של זנות בנות מואב.

חז"ל אומרים על כך במסכת [ סנהדרין ] שפנחס חבט את החוטאים בקרקע והתפלל לה' ריבונו של עולם על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל ? מכאן לומדים שעל חטא זה הייתה קנאתו של פנחס!

חז"ל מאירים את עיננו: בכך ששתי הפרשיות: "פנחס" ופרשת "בלק" הקרויות על שם אישים [ נוסף על  פרשיות: "נח", יתרו" ו"קורח"]

ומעניין שבלק ופנחס שונים היו זה מזה  באופן  מעשיהם:

בעוד שבלק - מלך מואב לא עשה דבר באופן עצמאי - אלא שלח שליחים לבלעם – כדי לקלל את עם ישראל.

הרי פנחס - היה  איש המעשה  הנמרץ - הוא עשה זאת מטעם של שליחות - להצלת הרבים.

כדברי המוסר של הילל הזקן:

"וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ" [מסכת אבות, ב', ה']

לפי דברי רש"י :הסיבה לבכייתם של ישראל באותו אירוע הייתה - כי ראו שמשה היה חסר  אונים - לא הייתה לו תשובה למצב הנורא ורפו ידיו מפעולה והנה פנחס  בא והציל את המצב!

ה"נתיבות שלום" מבאר: כי אלוקים העריך מאד את מעשהו של פנחס.

הרמב"ם מסביר:

המשיח שעתיד לבוא - יצליח לאחד את עם ישראל סביב הקב"ה וגם יצליח במלחמות ישראל. שתי סגולות אלו היו בפנחס ולכן: הוא אליהו שיבוא  ויבשר את הגאולה.

לפי רוב המפרשים, פנחס נקט בפעולות חשובות במטרה להציל את עם ישראל מהתבוללות, ובעקבות זאת זכה לכך שהפך למלאך- הלא הוא אליהו הנביא שעתיד לשוב אלינו  בקרוב לבשר את הגאולה.

לסיכום , לאור האמור לעיל. הגיע העת שעם ישראל  ימלא את שליחותו בעולמנו  על ידי שישוב אל  התורה והתפילה באחדות מלאה ואהבת חינם בארצנו הקדושה וכך יהיה מוגן מפני כל האויבים וממלא יתגשם , בע"ה ,הפסוק:

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָֽא" [מלאכי  כ"ג, ג']