"ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה. ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי" (בראשית לט,ו-ז). '"ותשא אשת אדוניו". (איוב לד) "לכן אנשי לבב שמעו לי", מה היא אומנתו של הקב"ה: "כי פועל אדם ישלם לו". ר"מ ור"י ור"ש: "ותשא אשת אדוניו את עיניה", מה כתיב למעלה מן הענין: "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה". לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקיבו; אמר: לי נאה לי יאי נאה גבור. אמרו ליה: אי את גבור אי את יאי הא דובא קמך קום קפחינה. "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים" וְגוֹ', הרהורי דברים היו שם. מי הרהר? יוסף הרהר. אמר: כשהייתי בבית אבא, היה אבא רואה איזה מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי, והיו אחי מכניסין בי עין רעה, עכשיו שאני כאן מודה אני לך שאני ברווחה. אמר לו הקב"ה: הטליס, חייך שאני מגרה בך את הדוב' (ב"ר פז,ג-ד). מדוע חז"ל התבטאו דווקא בביטוי דוב כלפי אשת פוטיפר? בפשטות זה כרמז לכח חזק של יצה"ר כעין כוחו החזק של הדוב, וכן לאשת פוטיפר היה כח גדול להזיק ליוסף אם יתנגד, וזה נעשה באדם – אשת פוטיפר, שדוב דומה במראהו לאדם. אולי אפשר שיש בזה עומק כרמז למי שנאמר עליו שדומה לדוב, שזהו הפרסיים, והם שניים לרומאים שחשובים מהם במלוכתם: 'יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה. מ"ט? דהא חשיבא בתרה. ומנלן? דכתיב (דניאל ז, ה) "וארו חיוא אחרי תנינא דמיא לדוב", ותני רב יוסף: אלו פרסיים, שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין בשר כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב' (ע”ז ב,ב). שכך מעמדו של פוטיפר במלכות היה בדרגה גבוה, ולאשתו היה כח גדול בהיותה אשתו, ולכן זהו כדוב שהוא רמז באנשים לפרסיים שהם שניים במלכותם לרומאים, שכך היא בעלת כח גדול במלוכה בהיותה שניה – אחרי בעלה. אולי גם כרמז שדימה רב יוסף את הפרסיים לדוב שהוא אוכל ושותה הרבה ומסורבל ומגדל שיער ואין לו מנוחה, שכך באשת פוטיפר אין לה מנוחה מרוב שהיצר בער בה, וזה כראתה את יוסף 'וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקיבו', שזהו גידול שיער, וממשמש בעיניו שזהו השפעה למראה גופו (כעין שהדוב נראה מסורבל – שזהו מראה גופו), 'ומתלה בעקיבו - הולך בגיאות ובנחת עד שנראות עקיבו תולה למעלה בגובה' (מתנות כהונה) שזה מלמד שגם אוכל ושותה מהרווחה והנחת. אולם נראה שיש בזה עומק נוסף, שיוסף התפתה בניסיון של ערווה, ומה שהצילו היה דמות ודברי אביו: '(בראשית לט, יב) "ותתפשהו בבגדו לאמר" וגו'. באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב (משלי כט, ג) "ורועה זונות יאבד הון". מיד (בראשית מט, כד) "ותשב באיתן קשתו", א"ר יוחנן משום ר' מאיר: ששבה קשתו לאיתנו. "ויפוזו זרועי ידיו", נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. "מידי אביר יעקב", מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? אלא אביר יעקב. "משם רועה אבן ישראל", משם זכה ונעשה רועה, שנאמר (תהלים פ, ב) "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף"' (סוטה לו,ב). לכן מרמזים חז”ל על דימוי בדוב לפרסיים, שמצד אחד במלכות פרס היה את אחשוורוש שהוא בא והחטיא את ישראל בזנות בסעודתו: 'אָמַר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: אלקיהם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה, הַעֲמֵד לָהֶם זוֹנוֹת; וְעָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ כִּרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, ח): "לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ”. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדֳּכַי כָּךְ עָמַד וְהִכְרִיז עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: לֹא תֵלְכוּ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁלֹא הִזְמִין אֶתְכֶם כִּי אִם לְלַמֵּד עֲלֵיכֶם קָטֵיגוֹרְיָא, כְּדֵי שֶׁיְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה עִם מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְלֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי מָרְדֳּכַי וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ' וכו' (אסת”ר ז,יג). מצד שני הפרסיים הם שעזרו לבניית ביהמ”ק השני. זהו שיוסף התנסה במה יבחר, האם ללכת אחר אשת פוטיפר ולחטוא איתה בזנות, או לישמע לדבר ה' שמיוצג ע"י אביו שכעין אמר לו שלא לחטוא (שהכוונה שהחינוך שהתחנך אצל יעקב עמדה לו בשעת הניסיון והצילה אותו, כמו שמסביר מרן גדל הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א [ראה ב'חינוכו עלי אהבה' עמ' 39-41]) והתבטא בצורה של אבני האפוד שזה במקדש. אולי גם רמזו במשל לדוב על הסכנה במה שהתנגד לאשת פוטיפר, שמובא על הפרסיים: 'ונכנסה מלכות פרס … אמר להם הקב"ה: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבש"ע, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו; וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה: כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם גשרים ליטול מהם מכס, כרכים לעשות בהם אנגריא, מלחמות אני עשיתי, שנאמר (שמות טו, ג) "ה' איש מלחמה”' (ע”ז שם). שכך אם יתנגד לאשת פוטיפר היא תפתח נגדו במלחמה, ואין לו לאן לברוח, כי כל המקומות (הכרכים) תחת ידה, וגם מה שבין המקומות (שזהו הגשרים בין הכרכים) גם זה תחת ידה, כך שלא יוכל לחמוק מנקמתה אם יסרב. וכן יש בזה כרמז שיוסף נמצא בבית פוטיפר כעבד, שזהו אנגריא (עבודת מלך), ופוטיפר נתן לו חופשיות ואת כל אשר לו (שבעקבות כך התגלגל שאשת פוטיפר רצתה בו) בשל ברכת ה' שנעשה לרכוש פוטיפר דרכו (בראשית לט,ה-ו) שזהו כרמז במכס (שזהו ממון לשלטון, וזהו ממון מכוח הנכסים – מהגשרים, שכך ממון פוטיפר התרבה מנכסיו), ובעקבות זה נעשה יצר ערווה חזק בין אשת פוטיפר ליוסף – שרצו לחטוא (סוטה שם), שזהו מלחמה חזקה של היצר.