רבי נחמן מאיר את עינינו, שהעלבונות שסופג האדם, הם "נורת אזהרה" להבין באיזה מישור חייו מתנהלים (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, ו, ב): "כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדּם וְיִשְׁתּק.. שֶׁיִּהְיֶה מִן הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים וְלא יְדַקְדֵּק עַל בִּזְיוֹן כְּבוֹדוֹ.. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלוקִי".

כשהאדם מלא בכבוד עצמו, הרי שאין מקום פנוי בקרבו לקבל ולינוק מן האינסוף האלוקי הגנוז בנשמתו. כשמישהו נעלב מאדם אחר, מלמדת עובדה זו כי המישור שבו חי הנעלב הוא מישור שבו כבוד האדם תופס מקום, ולכן רלוונטי להעליבו.

כשאדם שומע חרפתו ואינו משיב לעולבים אותו, ברגע אחד הוא מתעלה למישור אחר לגמרי. השתיקה כאן אינה רק "חוסר תגובה" - היא שינוי תודעה, היא בעצם מוכנותו של האדם להתבטל, לוותר על כבודו, ובכך הוא מתחבר לקדושה ומפנה מקום לכבוד אחר הממלא אותו - כבוד אלוקים.

הרב איתמר אלדר, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home