חג השבועות נקרא גם "חג הקציר". מבאר המהר"ל מפראג, שבזמן הקציר אנו רואים את התבואה במלוא שיעור קומתה. אותם גרעינים קטנים שנזרעו באדמה, צומחים לגובה ומתמלאים, ולכן התבואה נקראת בשלב הזה - "קמה".

חג הקציר הוא הזמן שבו אפשר להיפגש עם כל מה שטמון בפוטנציאל הטמון בזרע מאוד קטן. זה החג שבו כל אחד ואחד מאיתנו עומד מול כל שיעור הקומה האישיותי הטמון בו בפוטנציאל. כל אחד ואחד מאיתנו הוא זרע קטן. זרע שיכול לצמוח לקומה מאוד גבוהה, שיכול לעלות מעלה ולהתמלא בהמון פירות, בהמון ברכה, בהמון עושר פנימי.

חג הקציר הוא חג של שמחה על מה שיכול לצמוח כאן. שמחה על מה שיכול לצמוח בשדה ועל מה שיכול לצמוח באדם.

התורה שאיתה אנו חוגגים  בחג זה, היא המאפשרת לנו ומדריכה אותנו איך להשיג את כל מלוא שיעור הקומה האנושי.

"וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻוקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (יחזקאל כ, יא) - כשאנחנו מסתכלים על כל חלקי התורה, אנחנו מסתכלים בעצם על עולם של ציפיות, עולם של שאיפות שטמון ונמצא בנו ויכול לצאת לאור. אנו שמחים בחג זה על המתנה/התורה, שניתנה לנו למימוש הפוטנציאל והיכולת של האישיות שלנו.

במהלך מעמד הר סיני, אלוקים התרה במשה רבינו שלוש פעמים שהעם לא יעלה על ההר, שלא יטפסו כל עוד מעמד הר סיני נמשך. יש חשיבות לעמידה למטה, להסתכל על הגובה ולא להתיימר מיד לחשוב "הנה הגעתי".

עלינו להתמלא קודם כל בחלומות, בשאיפות, ברצונות הגדולים, ולהביט מלמטה על ההר בשיא גובהו. לשמוח על זה שזה ההר שאליו אנחנו יכולים להגיע, שההר הזה הוא הפוטנציאל הפנימי הטמון בנו ולשמוח על מה שאנחנו יכולים להיות.

הרב אליעזר קשתיאל, מהספר: "בנפש השבת - קובץ דברי תורה לפרשות השבוע ולמועדים"