"אולי אוכל להלחם בו וגירשתיו"

האבלות שהתרגשה עלינו מלאת צער ויגון במעגל המשפחתי, הקהילתי ובני החבורה והישיבה. אך מעבר לכך -אבלות ציבורית-לאומית המביאה להתבוננות "נחפשה דרכינו ונחקרה –ונשובה..."

"אמר רבי חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת" וברש"י: "-מפני שמצטער" (שבת,י"ב,ב). ניחום האבלים בימות החול נועד לגעת במועקה ובחלל הריק, להספיד ולאפשר לאבלים לשפוך שיחם וצערם, ובכך יוקל מעליהם. אולם אופיו הקדוש של יום השבת מחייב ניתוק מצער ועצב, ולהתבונן בגבהות רוחנית, של עולם שכולו טוב. אין אפוא איסור לנחם אבלים בשבת, אדרבה, אם הביקור עשוי לעודד ולתרום לתהליך ההתאוששות –יש בכך מצווה (ביאור הלכה,רפ"ז) אך יש לעסוק בדברי ניחום ולא לעורר צער האסור בשבת, ואומרים: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא" (משנ"ב,רפ"ז,ג). בירושלים היה נהוג שלאחר התפילה בשבת הולכים הקהל לבית האבלים ולומדים קצת ומקדשים ואוכלים מזונות ואילו במצרים היו יושבים עם האבלים בביהכ"נ (מנהגי ארץ ישראל עמ' שי"ד).

לפני 36 שנים שכל הרב אליהו גרוסברג שליט"א את בתו רוחמה הי"ד בפיצוץ באוטובוס בבית וגן בעש"ק. היא הובאה לקבורה ממש עם כניסת השבת. שכנים העידו ששמעו את ר' אליהו שר "שלום עליכם" כמדי שבת... מישהו העז לשאול אותו בהמשך הכיצד, והרב הסביר שלמרות היותו שבור ורצוץ, שבת זה שבת...

ומסופר על הגרשז"א זצ"ל שרעייתו הרבנית הלכה לעולמה בפתאומיות בשל אירוע מוחי בחיי אמה. במשפחה חששו לספר לאימא שמא תצא נשמתה מחמת הצער. הגרשז"א ניגש לחדרה ולאחר שפתח והסביר שהיה גרוע יותר אם הייתה נשארת משותקת, הוסיף ואמר: "ריבונו של עולם כולו טוב וכל מה שעושה לטובה, אלא שלפעמים אנו מבינים זאת ולפעמים לא..."

יהי רצון שיקוימו בנו ברכות בלעם "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא..."