אייל, נפתלי וגיל-עד. 

חיפשנו אתכם ומצאנו את עצמנו. 
הפנים היפות והמחוייכות שלכם מביטות בנו עכשיו מהמסך ופתאום החיוך מקבל משמעות אחרת- 
אתם ידעתם וצפיתם בתקופה האחרונה בכל מה שחוללתם כאן בקרבנו. 
כבר מההתחלה, בעוד אתם יושבים ליד כיסא הכבוד, ראיתם עד כמה הקורבן שהקרבתם גורם כאן למטה לאחדות, לאהבה, לשלום. שלום אמיתי. 
אז עכשיו בעוד פנינו לבשו צער ויגון- אתם עדיין מחייכים, צופים ויודעים הרבה יותר טוב מאיתנו את דרכיו הנסתרות, הנעלמות ומרחמות עד כאב של ה' יתברך. 
ואם ה' רצה כך- אז יהי שם ה' מבורך. 
רק אנא. עכשיו כשאתם נחים בשלום על משכבכם וסביבכם מלאכים ושרפים, 
אנא שאו תפילה והיו מליצי יושר עבורנו- שלא מבינים, לא בטוחים, לא מעכלים... 
ה' יקום דמכם.
"אל תשמחי אויבתי לי, 
כי נפלתי-קמתי.
כי אשב בחושך,
ה' אור לי"

אומרים חזל, 
אילולא שנפלתי - לא קמתי,
אילולא שישבתי בחושך - לא היה אור לי.

וכי לא היה עדיף שלא אפול וכך לא אצטרך לקום? 
או שלא אהיה בחושך ולא אצטרך אור?!

אלא, שכדי להגיע לתקומה גדולה ומשוכללת יותר מהמציאות הישנה, יש צורך בנפילה וישיבה בחושך. 
יש צורך בחורבן כדי להקים הכל מחדש. 
אך בצורה מרוממת ועילאית יותר.

(הרב דרוקמן)