יט2 בָּדְקוּ וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים - לֹא יֹאמְרוּ: כְּבָר מֵתוּ תַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא מְפַקְּחִין עַל הַכֹּל, שֶׁאֶפְשָׁר בַּמַּפֹּלֶת שֶׁיָּמוּת הָעֶלְיוֹן וְיִחְיֶה הַתַּחְתּוֹן.

כ הָיְתָה חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִים וְיִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ יִשְׂרְאֵלִי אֶחָד וְאֶלֶף גּוֹיִים, וְנָפְלָה עֲלֵיהֶם מַפֹּלֶת - מְפַקְּחִין עַל הַכֹּל מִפְּנֵי הַיִּשְׂרְאֵלִי. פֵּרֵשׁ אֶחָד מֵהֶן לְחָצֵר אַחֶרֶת, וְנָפְלָה עָלָיו אוֹתָהּ חָצֵר - מְפַקְּחִין עָלָיו, שֶׁמָּא זֶה שֶׁפֵּרֵשׁ הוּא הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְהַנִּשְׁאָרִים גּוֹיִים.