'(דְּבָרִים ו,כ) "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקינוּ אֶתְכֶם?". נִמְצֵאתָ אוֹמֵר אַרְבָּעָה בָנִים הֵם: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. חָכָם מַה הוּא אוֹמֵר? (דְּבָרִים ו,כ) "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקינוּ" אוֹתָנוּ? אַף אַתָּה, פְּתַח לוֹ בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֶפִּיקוֹמוֹן. רָשָׁע מַה הוּא אוֹמֵר? (שְׁמוֹת יב,כו) "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?" לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל וְכָפַר בָּעִקָּר, אַף אַתָּה, הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: (שְׁמוֹת יג,ח) "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם", לִי וְלֹא לָךְ! אִלּוּ הָיִיתָ שָׁם, לֹא הָיִיתָ נִגְאָל. תָּם, מַה הוּא אוֹמֵר? (שְׁמוֹת יג,יד) "מַה זֹּאת?”, "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שְׁמוֹת יג,ח) "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם”' (מכילתא; מסכתא דפסחא, פרשה יח). וכן הוא בדומה בהגדה שלנו (למעט שינויים קטנים). לעומת זאת ביר' יש שינוי שמשנים בין תשובת החכם לתם: 'תני ר' חייה: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול. בן חכם, מהו אומר? "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אותנו?" (ע"פ דברים ו, כ). אף אתה אמור לו: "בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים" (שמות יג יד). בן רשע, מהו אומר? "מה העבודה הזאת לכם?" (שמות יב כו) מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו: (שם) "בעבור זה עשה ה' לי"; לי עשה, לאותו האיש לא עשה! אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם. טיפש, מה אומר? "מה זאת?" (שמות יג יד). אף את למדוֹ הלכות הפסח: שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. בן שאינו יודע לשאול, את פתח לו תחילה' (יר' פסחים י,ד). נשאלת השאלה מה ההבדל ביניהם ששינו בין התשובות? (מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן שצוק"ל זיע"א העיר בהגדה של פסח [מופיע בהגדה של פסח הצבאית הישנה, בהערות בסוף] שהגרסה ביר' משובשת, והנכונה היא של המכילתא). אולי בפשטות בכוונה נאמר פעם כך ופעם כך כדי לומר שזה לא משנה כ”ך אם יענה לו בדברי הלכה של פסח, או בסיפור של יציאת מצרים, אלא העיקר שיהיה מחובר ליציאת מצרים; שהיר' בא להשלים את דברי המכילתא (ולכן גם אומר על תם שהוא טיפש, שמוסיף בכך בירור להבנת העניין, שתם הכוונה לטיפש) ובא לומר שכל ילד צריך לענות לו ע”פ המתאים לו (ובכלל בא לומר שיכול לענות כך או כך ושניהם טובים). אמנם נראה שגם למכילתא עיקר ההגדה היא בסיפור יציאת מצרים, כמו שאנו מספרים בהגדה, אלא שמוסיף שישירות לשאלתו אפשר לענות בהלכות, אמנם ככלל הוא גם ישמע את סיפור יציאת מצרים, אלא שכשפונה ומתעניין בשיאו ראוי לומר לו את הלכות פסח ולאו דווקא את סיפור היציאה. אולי אפשר שזה שינוי בזמנים, שבמכילתא זה לזמננו (ולכן גם ככה מופיע בהגדה שלנו), שעונים לו בהלכות פסח כיון ששאל מה ההלכות, ואילו לתם עונים בסיפור יציאת מצרים כיון שלא שאל על ההלכות. ואילו ביר' זו אולי ברייתא מזמן המקדש, ולכן אז היה חשוב מאוד שלא יצא מצב שיעבור מחבורה לחבורה, כיון שאוכלים את הפסח ממש, לכן מראש מלמדים את ההלכות, וכך הבן החכם יודע אותם, ולכן כשהבן החכם שואל ומתעניין עונים לו בסיפור יציאת מצרים כדי לחברו שירגיש כאילו הוא יצא ממצרים, ולא מתייחסים בדיוק לשאלתו ששאל על הלכות פסח; אבל לבן הטיפש שיכול לעבור מחבורה לחבורה (כמו שמדגישים 'שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת') עלינו להקפיד שלא יעבור, ולכן לא מסתפקים במה שלומדים מראש אלא מדגישים ומזכירים לו שלא יפטיר אחר הפסח אפיקומן. או ששניהם לדורות, אלא שתלוי עד כמה הבן חכם או טיפש, שלכן במכילתא זה תם שזה נשמע פחות בוטה מטיפש שביר', שבא לומר שבתם גם במכילתא הוא קצת חכם ולכן לא יבוא להפטיר אפיקומן כיון שלימדו אותו מראש וזוכר זאת, ואילו ביר' כיון שהוא טיפש הוא לא זוכר ולכן יבוא לעבור מחבורה לחבורה; כך שזה תלוי ברמת הילד (שביר' זה יותר קיצוני, ולכן בתם הוא טיפש ובחכם הוא חכם יותר). אולי ביר' נאמר טיפש ואילו במכילתא זהו תם, שטיפש נשמע כביזוי על רמת חכמתו, לכן אולי ביר' מדובר על חכם בשכל (שהוא גם צדיק אבל הדגש הוא על חכמת שכלו), ולכן עונים לו בסיפור יציאת מצרים, והוא גם יבין לבד שלא לעבור מחבורה לחבורה כי רואה שמקפידים בכך, ואף שומע שאסור לעבור גם כשלא אומרים לו אישית. לעומת זאת בחכם במכילתא זה שיש בו גילוי כעין ת"ח, ולכן ראוי שגם יעסקו בהלכות, כמו שמובא בהמשך המכילתא: 'דָּבָר אַחֵר: (דְּבָרִים ו,כ) "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם הָיְתָה חֲבוֹרָה שֶׁלַּחֲכָמִים אוֹ שֶׁלְּתַלְמִידִים, שֶׁצְּרִיכִים לַעֲסֹק בְּהִלְכוֹת פֶּסַח עַד חֲצוֹת? לְכָךְ נֶאֱמַר: (דְּבָרִים ו,כ) "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אלקינו אֶתְכֶם"'. הרי שאם הוא ת"ח אז צריך לעסוק בהלכות, ממילא אם הבן הוא ת"ח, אז לומדים איתו הלכות, ואילו לתם מספרים כי אינו ברמה של ת"ח. אולי טיפש יכול לעבור מחבורה לחבורה שלא כהלכה ולכן אצלו ודאי שצריך להדגיש את ההלכות שלא יטעה ויחטא, שהוא לא יושב ושומע ולכן יש חשש שיעבור לחבורה אחרת, לעומתו החכם מבין עניין ולכן ישב וישמע את סיפור יציאת מצרים, ולכן מספרים לו כדי למשוך ליבו לחיבור לה', אבל להלכות הוא לא מתחבר ולכן יבוא להשתעמם מהר ולא יקשיב, לכן רק מספרים לו על יציאת מצרים; ואילו במכילתא החכם הוא ברמה של שמיעת הלכות, על חילוקיהם, והוא נהנה מזה שמחדד את שכלו, ולכן אומרים לו הלכות, לעומתו התם אינו כ"ך מחודד ולכן ישתעמם מהלכות, לכן לו מספרים את סיפור יציאת מצרים. אולי ביר' נאמר ברשע 'איש' (לאותו האיש לא עשה, אילו היה אותו האיש' וכו'), כרמז שמדובר בבן גדול שהוא כבר איש, לכן בגדול אין טעם ללמד חכם הלכות, כי הוא הלך בעצמו ולמד בבהמ"ד את ההלכות, לכן הדגש אתו זהו סיפור יציאת מצרים, לעומת זאת כשיש טיפש, שהוא לא לומד ולא מבין, אז גם בגדול הוא לא יודע ולכן צריך ללמדו הלכות שלא יטעה וילך לחבורה אחרת. לעומת זאת במכילתא זהו בן קטן ולכן על האב ללמדו תורה, ויש חשש שילך לחבורה אחרת, ולכן מלמדו שלא ילך לחבורה אחרת, שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ואילו לבן התם שהוא קטן ולא מבין היטב ולכן לא מסתדר, אז לא ילך לחבורה אחרת אלא ישאר ליד אביו, ובכ"ז גם אם ילך כיון שהוא קטן ולא מחוייב ולא מבין כ"ך אז אין חיוב להפרישו מכך, ולכן בעיקר מספרים לו סיפור יציאת מצרים שזה מעניין אותו וישב לשמוע.