"וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם"

כתב ה"שם משמואל" בפירושו להגדה של פסח: " 'וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ', בפשיטות 'וְהִיא שֶׁעָמְדָה' על ההבטחה.. ויש לפרש עוד.. ואמר ר' אלעזר שהכל היה עצת ה' כדי שלא יהיה להם חיבור עמהם.. ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ובשביל זו עצמו ישראל מובדלים מהם, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם שלא ייטמעו בהם.. ואף במקומות שמראין פנים שוחקות לישראל.. שכוונתם גם בזה לכלותינו, כי עשו שונא ליעקב.. אם כן זה שעומדים עלינו לכלותינו זהו לטובתנו וגם על זה אנו נותנים שבח להשם יתברך".

שאלה ידועה היא - מי היא שעמדה לאבותינו, שבזכותה הקב"ה מצילנו מידי הקמים עלינו לכלותינו?

פרשני הגדה רבים פירשו שמדובר כאן באותה הבטחה אלוקית שניתנה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים.

אולם ה"שם משמואל" מציע פירוש אחר, ועל פיו התשובה לשאלה נמצאת בתוך המשפט עצמו: מי "שעמדה לאבותינו", זו העובדה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו". כלומר, אומנם הצרות והגזירות שהושתו על יהודים בארצות הניכר גרמו לסבל רב ולכאב גדול, אולם מנגד הן יצרו חייץ שהפריד באופן ברור בין אומות העולם לעם היהודי, והביאו לידי כך שישראל יהיו מובדלים מהעמים ולא יתבוללו בהם. כך ב"זכות" הצרות והגזירות, הצליח עם ישראל לדורותיו לשמור על זהותו העצמית ולהביא לידי ביטוי את מעלתו הייחודית.

לפי פירוש זה, דברי השירה וההלל בנוסח "וְהִיא שֶׁעָמְדָה" מתייחסים, עד כמה שהדבר נשמע מפתיע ומוזר, לא רק לפדות ולהצלה מהצרות, אלא גם לצרות עצמן! אנחנו מודים על כך שהאנטישמיות והצרות התכופות, גרמו לא רק לקשיים ולנזקים, אלא גם הכריחו אותנו להיות נבדלים מאומות העולם! אם כן, המציאות "שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ" - היא למעשה חלק ממנגנון שמירה אלוקי רחב, שנועד לשמר את ייחודו של העם היהודי בהיותו בגלות ולאפשר לו להגיע לימי הגאולה כשהוא נאמן לאלוקיו.

וכמו בגאולה הכללית כך גם בגאולה הפרטית של כל אדם. בחג הפסח, חג החירות, מעיין עם ישראל בעברו, רואה ומבין שכל מה שסובב את האדם הוא מה' יתברך, הפדות וגם הצרה והמצוקה, שעצם הקושי אותו הוא צלח היה לטובתו. ואולי זוהי הסיבה שהלל הזקן נהג לכרוך את המרור יחד עם המצה וקורבן הפסח - כאשר אנו מבינים שהמרור הוא למעשה שלב מתוך סדר הגאולה, וכאשר אנו מבינים שמצה וקורבן פסח צומחים דווקא מתוך קושי השעבוד, אנחנו יכולים להודות על הישועות ועל הניסים וגם על המרורים.

הרב אלי שיינפלד, מהספר: "מועדי השם - עיבוד עכשווי לתורת השם משמואל על חגי ישראל"