שמשון כבר ידע שכאשר הוא אוכל טמא או שותה הוא לא מאבד את כוחו, הן הוא אכל דבש מנבלה, ושתה יין עם פלשתים במשתה (שופטים יד י)

לאחר ששמשון התלוצץ ושיקר לדלילה על מקור כוחו שלוש פעמים, היא לא וויתרה והמשיכה להתלונן ולדרוש ממנו את האמת. שמשון היה יכול פשוט להגיד לה, 'אני חזק, כי ככה נולדתי! אין על מה לדבר ולשאול – אני לא יודע,' ולסגור את הנושא.

השקרים שלו העידו, שגם הוא שוקל האם דברי אימו: 'שאלוהים הבטיח לו כוח במידה והוא יהיה נזיר ולא יקצר את  שערותיו,' הם נכונים. 

אין ספק ששמשון הבין שהשערות ואורכן לא יכולות לעשות אותו חזק. מהסיפור אנו מבינים שאלוהים השתמש בשערות כמבחן של משמעת ואמונה -  כשם שאלוהים ניסה את אדם וחווה בגן עדן.

שמשון הסתובב בחברה פלשתית-יוונית אלילית שכיבדה כוח וספורט

סביר שהוא רצה לדעת אם הוא חזק בזכות עצמו או בזכות אלוהים.

הוא בעצמו רצה לדעת מה יקרה אם הוא יפר את דברי המלאך, יחתוך את שערותיו, ויתפטר מהנטל המעצבן הזה.

הספקות אכלו אותו: האם אימו ואביו באמת דיברו עם מלאך אלוהים.

שמשון היה מוכן לוותר על כוחו כדי לדעת האם הצלחותיו הם פרי יכולתו והוא יכול להתגאות בעצמו כאל, או שהוא רק צעצוע של אלוהים. 

הוא לא הבין עד כמה הפלשתים שונאים אותו, ומתיחסים עליו יפה רק בזכות כוחו. הוא חשב שהוא רק משחק איתם. 

וכך, כדי להפסיק את ההטרדות שלה ושל עצמו, הוא החליט לגלות לה את האמת ולראות מה יקרה. ייתכן שהוא חשב שאם אחרים יקצרו את שערותיו, אז הוא לא הפר את פקודת המלאך. לדאבונו הוא גילה ששערותיו גולחו ברשותו, ושכוחו וגדולתו מאלוהים בלבד.

ניתן להסיק שהוא הבין זאת במילותיו האחרונות: "אֲדֹנָי יְהוִה זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה" (שופטים טז כח). כך שמשון הודה שכוחו בא מאלוהים בלבד.

יש הרבה אנשים בעלי כשורים מדהימים, החושבים את עצמם לאלים בעלי כוח בלתי מוגבל, כאשר למעשה ייתכן שהצלחותהם נובעת מתוכניתו של אלוהים, והם חייבים להודות על מזלם ולשמור ענווה.