"ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין. והקרב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי פרס ומדי ראי פני המלך הישבים ראשנה במלכות" וגו' (אסתר א,יג-יד). '"והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש". א"ר לוי: כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר. "כרשנא", אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך? "שתר", כלום הקריבו לפניך שתי תורין? "אדמתא", כלום בנו לפניך מזבח אדמה? "תרשיש", כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו (שמות כח, כ) "תרשיש ושהם וישפה"? "מרס" כלום מירסו בדם לפניך? "מרסנא", כלום מירסו במנחות לפניך? "ממוכן", כלום הכינו שלחן לפניך' (מגילה יב,ב). 'פסוק זה על קרבנות נאמר - והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן; מלאכי השרת הזכירו לפני הקב"ה את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו לעשות להם נקמה בושתי ותבא אסתר ותמלוך תחתיה. כרשנא - כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה. שתר - שתי תורים. מרס - שמירסו את הדם שלא יקרש ושוב לא יהא ראוי לזריקה. מרסנא - מירסו במנחות לבוללן, ממרס לשון מגיס' (רש"י). אולי בנוסף נאמר "המלך", ודרשו חז"ל: '"אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש" במלך אחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר "למלך" סתם משמש קדש וחול' (אסת"ר ג,י). ממילא כאן שנאמר "המלך" סתם נרמז על הקב"ה, שזהו "ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים", שה' התייעץ עם המלאכים אם לפגוע בישראל; שכך ה' עושה כשדן מה לגזור בעולם "כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין". ממילא ההמשך תשובת המלאכים "והקרב אליו" העלו את עניין הקורבנות, שזהו שאמרו "כרשנא" וגו' שאלו דברים שמרמזים על הקורבנות; וכל מלאך נקרא ע"ש שליחותו, ממילא כאן שבא ואומר את דברו שזהו שליחותו (לומר את עצתו) הוא כעין מתגלה בשם שמרמז על מעשיו-דברו, ולכן זהו שכביכול שמו הוא "כרשנא" וכדו' ע"ש מה שאמר בגילויו בדבריו. לא במקרה אמרו המלאכים את עניין הקורבנות, שבפשט הקורבנות מכפרים ומקדשים, ולכן אמרו שיש בבנ"י קשר לקדושה וממילא ראוי שושתי תפגע ואסתר תעלה במקומה. אלא שנראה שגם באו לומר סנגוריה על ישראל, כיון שבסעודת אחשוורוש היה קטרוג גדול, שאחשוורוש עשה את החגיגה כביטוי שמחה שישראל לא יגאלו: '(אסתר א, ב) "בימים ההם כשבת המלך", וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו"? אמר רבא: מאי "כשבת" לאחר שנתיישבה דעתו' וכו' (מגילה יא,ב). 'כשנתיישבה דעתו - שמתחלה היה דואג שיצאו ישראל מתחת ידו כשיגמרו שבעים שנה לגלות בבל ועכשיו נתיישבה' (רש"י). ובנוסף כתוצאה מזה שחגג שלא יגאלו ולא יבנו את המקדש, אז גם השתמש בכלי המקדש (להראות שלא יגאלו ואין בכלים אלו יותר שימוש למקדש), והשתמש בבגדי הכה"ג לכבודו: '"בהראותו את עושר כבוד מלכותו". א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא "יקר תפארת גדולתו", וכתיב התם (שמות כח, ב) "לכבוד ולתפארת"' (מגילה יב,א). לכן עלה קטרוג נגד ישראל (שהשתתפו במשתה), ונגזר שיבוא המן שכיבד את עצמו ביותר (והמן רדף אחר כבודו, כמו שכעס על שמרדכי לא משתחווה לו, וסיפר על מעלתו לאוהביו), ולכן אחשוורוש ציווה להשתחוות לו, שזהו הוראת מלכות כמו שאחשוורוש הראה את כבוד מלכותו (שזהו כבוד ומלכות שכך התגלה בהמן כבוד וצו מלכות); והמן עשה עצמו ע"ז (מגילה יט,א) כנגד שאחשוורוש השתמש בבגדי הכהונה שנועדה לכבוד ה' ולא לכבוד האדם הגשמי, וע"ז זה החשבת הגשמי כאל, ולכן זה התגלה באדם ע"ז, שהמן עשה עצמו לע"ז. או ששם על בגדיו ע"ז (אסת"ר ו,ב), שזהו כנגד שאחשוורוש השתמש עם בגדי הכה"ג. לכן היו המלאכים צריכים לומר סנגוריה על ישראל, ולכן אמרו שישראל קשורים לקורבנות, למקדש, שלא כאומות שאינם קשורים, שלכן אחשוורוש חגג זאת ולא ישראל, שאמנם באו למשתה אבל לא חגגו את אי גאולתם. ולכן עכשיו ושתי שהיא נגד המקדש (שהיא מנבוכדנצר שהחריב את המקדש; ואף טענה נגד בניית המקדש: 'ולמה עלתה לה כך? לפי שלא היתה מנחת לאחשוורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש. ואומרת לו: מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות?' [אסת"ר ה,ב]) נופלת ומומתת ואילו אסתר עולה, וזה הקדמת רפואה למכה, שהיא זו שתציל את ישראל מגזרת המן (שעוד מעט תעלה קרנו לפני אחשוורוש) שיבוא מכוח הקטרוג שנהנו מסעודת אחשוורוש שהיה על אי גאולתם. אמנם מובא בגמ': 'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו: אמור אתה. אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים. והיינו דכתיב (איכה ג, לג) "כי לא ענה מלבו"' (מגילה יב,א). יוצא שהקטרוג לא היה על המשתה של אחשוורוש? אלא שאם כן אז מדוע דווקא עכשיו עלה מה שהשתחוו לצלם נבוכדנצר לפני שנים רבות? אלא שקטרוג המשתה גרם שיעלה הקטרוג על מה שהשתחוו לצלם נבוכדנצר, ששניהם נעשו תוך חילול השם ובעניין של כבוד המלך (שעשו לכבוד מלכותם), ולכן המשתה העלה בקטרוג גם על שהשתחוו לצלם; ומה שאמר רשב"י זה רק שלא מספיק הטעם של המשתה לבדו כדי לחייב את כל העולם אלא צריך עוד טעם של הצלם (וכך רש"י מביא את שני הטעמים: '"ומרדכי ידע" - בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' [רש"י; אסתר ד,א]). גם הגזרה נעשתה דרך המן כיון שהוא היה עמלקי חשוב, שזהו "איש" לשון חשיבות, שהוא ומרדכי היו שרי המשתה של אחשוורוש ('"לעשות כרצון איש ואיש". אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב "איש יהודי", המן "איש צר ואויב"' [מגילה יב,א]. 'כרצון מרדכי והמן - הם היו שרי המשקים במשתה' [רש"י]). לכן זה המן העמלקי מול מרדכי היהודי, שמרדכי נרמז בתורה בהקשר לשמן המשחה: 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור". ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב). כרמז למשכן, כנגד תיקון לקטרוג על השתתפותם בחגיגת המשתה על אי גאולתם ובניית המקדש, ועלתה הסנגוריה של הקורבנות שמקריבים במקדש. לעומתו עומד המן שהוא עמלקי ולכן הוא קשור לחורבן ירושלים ששייך בעמלק: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק". וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" (ירמ' ג יז). לפיכך "מחה אמחה". ונאמר "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'" (שמ' יז טז)' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). לכן בעקבות הקטרוג על החגיגה במשתה שהיה על אי גאולתם, התגלגל גזרת המן העמלקי שקשור לחורבן (וזה גם מתגלה בבניו שפעלו נגד הגאולה, נגד בניין המקדש [רש"י; אסתר ט,י]. וכן עמלק התגלה במלחמה במדבר בזמן הגאולה של ישראל ממצרים), ובעקבות הסנגוריה (שקשורים לקורבנות שזהו) שלא באמת שמחים ישראל על שלא נגאלים אלא רוצים ליגאל ולהקים את המקדש ולהקריב קורבנות, נפלו המן וחבריו אויבי ישראל, שהיו עמלקים (ראה ב'מועדי ישראל', 'קיום מצות מחית עמלק בדרמה של פורים', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) כגילוי של קשר לגאולה ומקדש היפך מעמלק. אולי לכן גם תיקנו את שושן פורים בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כיון שהארץ הייתה חרבה באותו זמן ולכן לכבודה של א"י תיקנו ע"פ זמן יהושע (יר' מגילה א,א), שאולי בעומק זה בא לבטא שנס ההצלה קשור בקשר לא"י, ובפרט ברצון החיובי לגאולה שבאים לארץ, ולכן זה ע"פ זמן יהושע בן נון שבו באנו בזמן הגאולה (ממצרים) חזרה לארץ. מרדכי נרמז בשמן המשחה כנגד שזכות המקדש היא שעמדה נגד המן (כמו שהיתה הסנגוריה בקורבנות), וכך נאמר בגמ' (ששקלי המקדש הצילו מהמן): '"אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף" וגו'. אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו' (מגילה יג,ב). אולי זה רמוז שהמן נרמז בהקשר לעץ הדעת ('המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' [חולין שם]), שפגם בעולם שנברא ובסמוך לבריאה, והמקדש כנגד בריאת העולם, שמקדשו (תנחומא "פקודי" סימן ב), כעין תיקון כנגד חטא עץ הדעת; לכן מרדכי (שנרמז בשמן המשחה) הוא שמתגבר על המן (שנרמז בחטא עץ הדעת). אולי יש רמז כנגד חורבן המקדש (שחגגו במשתה), שמקדש ראשון נחרב על שלושה חטאים ('מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו' [יומא ט,א]) שכך היה ע"ז בהמן, עריות במשתה אחשוורוש (אסת"ר ז,יג), ושפיכות דמים בכך שהמן רצה להרוג; כרמז שיש כאן התגלות שכנגד החורבן. אולי תיקנו לכבוד א"י את שושן פורים ע"פ המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כרמז לכניסה לארץ, לומר שאילו היו כולם עולים כשכורש נתן את האישור אז לא היו מגיעים אח"כ למציאות שמרדכי היה בשושן שכך התגלגלה גזרת המן (שלא השתחווה לו), ולכן מבטאים חיבור לא"י ככפרה לפגם שלא עלו. אולי זה רמוז שהסנגוריה היא בקורבנות, ונאמר על א"י שהמצאות בה זהו כקשר למזבח: 'אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא (שמות כ, כ) "מזבח אדמה תעשה לי", וכתיב התם (דברים לב, מג) "וכפר אדמתו עמו"' (כתובות קיא,א), כרמז ששורש הגאולה זה מחיבור לא"י שניטע אז (ובעקבות זאת אחרי כמה שנים יעלו לא"י ויבנו את המקדש כשיאשרו להם). לכן גם הגאולה באה ע"י מרדכי שהוא אהב במיוחד את א"י: '"אשר הגלה מירושלים" וכו׳ – אמר כאן הגלה ג׳ פעמים: ״אשר הגלה מירושלים״, ״אשר הגלתה״, ״אשר הגלה״, להודיע חיבת ארץ ישראל עליו, שבכל פעם חזר לירושלים והיה נגלה ג׳ פעמים. וזהו שאמרו (בגמרא יג, א) שגלה מעצמו, כלו׳ מדעתו, שחזר לארץ ישראל משום כך נגלה פעם שנית, וכן פעם שלישית' (אדרת אליהו לגר"א; אסתר ב,ו). גם נראה שמרדכי היה מהסנהדרין (מגילה יג,ב), כך שהיה קשור לתורה, ונאמר על העוסק בתורה גילוי כקורבנות: 'אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (ויקרא ו, יח) "זאת תורת החטאת", "וזאת תורת האשם"? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם' (מנחות קי,א); לכן ההצלה נעשתה ע"י מרדכי כגילוי לסנגוריה בקורבנות. ואין זה שני דברים מנותקים, אלא א"י קשורה לגילוי תורה, שעיקר מעלת לימוד התורה בשלמות זה בא"י: '"וזהב הארץ ההיא טוב", מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י. "שם הבדולח ואבן השוהם" וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה' (ב"ר טז,ד), שכך התגלה במרדכי גילוי של א"י והתורה יחד (וזהו גם שהיה מיושבי לשכת הגזית, שזה בא"י), ולכן נעשה מעלה גדולה לגילוי תורה ולכן קיבלו על עצמם את התורה מחדש וברצון בפורים כהשלמה למתן תורה (שבת פח,א).