"ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו" (שמות כה,י). '"ועשו ארון" – טעם שבארון שינה ה׳ את דברו הטוב מכל הכלים, שבכולם אמר "ועשית שולחן", "ועשית מנורת" וגו׳, "ואת המשכן תעשה", "ועשית את המזבח עצי" וגו׳, וגם בפרטי הארון עצמו גמר אומר בנוכח דכתיב "וצפית אותו", "ויצקת לו", "ועשית בדי" וגו׳, אולי שרמז שאין גופה של תורה יכול להתקיים אלא בכללות כל ישראל, ואין מציאות בעולם יכול עשות כל עקרי התורה. וזה לך האות: אם הוא כהן הרי זה אינו מקיים נתינת כ״ד מתנות כהונה ופדיון בכור וכו׳, ואם הוא ישראל הרי אינו יכול לקיים מצות עשה שבהקרבת הקרבנות ודיניהם אשר רבו מצות עשה שבהם, וכן לוי. ובכללות כל ישראל יקיימו כללות עקרי התורה. לזה אמר "ועשו" לשון רבים, ובשאר פרטי תיקוני הארון אמר לשון יחיד כי לתקן כלי התורה שהם לומדיה ועמליה והכנותיה יכולין להתקיים מאדם אחד' וכו' (אור החיים). אולי אפשר בדומה שבעשיה נאמר לשון רבים כדי לרמז על כלל ישראל, ובפרטי תיקון הארון אמר לשון יחיד, לומר שהת”ח הוא שלומד את התורה על פרטיה הרבים, ולכן זה לשון יחיד ומשמע שאומר למשה – שזהו שמרמז על ת”ח שלומד תורה כעין משה שמסר את התורה. אולם בעשיה הכללית נאמר רבים, לומר שלימוד תורה אמיתי זה דווקא מי שמחובר לכלל ישראל, שיש בו גילוי של שלום עם כל ישראל (ולא מבזה אחרים או פועל בפילוג בישראל). שזהו כמו שנאמר על אהרן: "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" (מלאכי ב,ו), שהיה פועל להבאת שלום, ותורתו היתה אמת; שזהו הביטוי וההוכחה לתורה אמיתית שהת"ח מחובר לה, שזהו שיש בו גילוי של שלום (ואם אינו כך זה מעלה חשש על טהרת תורתו, כמה היא באמת תורת ה' אמיתית ישרה וטהורה). אולי לכן הארון היה עשוי משלוש ארונות (“וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב” [פס' יא]. '"מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ" - שלש ארונות עשה בצלאל, שנים של זהב ואחד של עץ, וארבעה כתלים ושולים לכל אחד ופתוחים מלמעלה. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ (יומא עב, ב), וְחִפָּה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ' [רש"י]), ומצאנו עניין של שלוש בהקשר לתורה, שהתורה נתנה בסיון, שהוא החודש השלישי כמו שמובא בתורה: "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א), ודרשו חז"ל מדוע דווקא בשלישי, והביאו (בין השאר) כנגד: 'ישראל משולשין – כוהנים לוים וישראלים' (תנחומא “יתרו” סימן י). כך נראה ששלוש ארונות רומזים למתן תורה שהיה בחודש השלישי ושיש בישראל גילוי של משולשים, שזה בא לרמז שעל הת"ח להתחבר לכל ישראל על כל מדרגותיהם, שיתגלה בו כמו בגילוי תורה שנעשה בחודש השלישי כשבאו לסיני שאז זכו לקבל את התורה בשל האחדות: 'גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב "ויסעו ויחנו" נוסעין במחלוקת וחונין במחלוקת. בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, "ויחן שם ישראל" (שמות יט). אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת – הרי השעה שאתן להם את תורתי' (פרק השלום). (אולי ארונות הזהב מרמזים על גילוי ה', כעין גילוי אור ה', שהזהב זוהר כמפיץ אור, שכך בניסן ובסיון היה גילוי ה' גדול [ניסן בקריעת ים סוף היה גילוי שם ה' עד שהצביעו באצבע ואמרו "זה א'לי", ובסיון היה מעמד מתן תורה שה' נגלה אליהם בסיני], ובאייר לא היה גילוי ה' מיוחד ולכן זה מתבטא רק בעץ כרמז שזה בזמן שהולכים לקראת קבלת התורה, שהתורה נקראת "עץ חיים". וכן בכהנים יש גילוי של זהב בבגדי הכה”ג, ובכלל הכהנים משמשים במקדש שיש בו זהב רב, וישראל עובדים ומרוויחים ממון, שמקיימים מצוות מלאכה, וכן בא"י מקיימים בכך מצוות ישוב א"י, ובנוסף תורמים ממנו, ולכן מתגלה בזהב (כממון חשוב). ואילו הלוים מיועדים להפצת תורה בישראל ולא היו עובדים רגיל כשאר בנ”י, ולכן זהו כעץ שמרמז על שליחותם להפצת תורה; והם נמצאים בין הכהנים לישראל כעין שעיקר מעלת הכהנים זה הפצת תורה והלוים מרחיבים ועוזרים לכהנים לגלות תורה בישראל, ולכן כעין נמצאים ביניהם שהם כעין משפיעים לציבור כהרחבה לכח הכהנים). אולי גם בישראל יש שלושה סוגים – צדיקים בינונים ורשעים, שגם ברשעים יש גילוי של מצוות ('פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, דכתיב (שיר השירים ד, ג) "כפלח הרמון רקתך", אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך' [חגיגה כז,א]), שעל הת"ח לחבר את התורה לכל ישראל כולם, שזה נרמז בעשיה בלשון רבים: 'ד"א: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן", מפני מה בכל הכלים האלה כתיב "ועשית" ובארון כתיב "וְעָשׂוּ אֲרוֹן"? א"ר יהודה ב"ר שלום: א"ל הקב"ה: יבאו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה' (שמו"ר לד,ב), שזה גם רומז שעל הת"ח (שבו יש תורה, כמו שבארון יש את הלוחות) לחבר את התורה לכל ישראל מהצדיקים ועד הרשעים; שזהו התורה באמיתותה, תורת שמחוברת לכל ישראל כולם. (אולי הזהב מרמז על תאווה, כעין שנתאווים לממון, שכך הצדיקים נתאווים לחיבור לקב"ה, והרשעים נתאווים לתאוותיהם, והבינוניים כעץ שאין בו תאווה מיוחדת אלא הוא עומד וזז קצת לכאן קצת לשם עם הרוח, ובגדול מחובר לתורה ולכן כגילוי עץ החיים). אולי אפשר שיש בישראל גילוי של תורה מצוות וחסד (שכך זהב כרמז לתו”מ שהם מאירים: “כי נר מצוה ותורה אור” [משלי ו,כג], ועץ כרמז לחסד כמו שמכניס אורחים ומאכילם על שולחנו העשוי עץ), שזה נרמז בארון עם הלוחות, לרמז שיש לחבר את הכל לתורה, שכך היא מעלה את קדושתם; שהמצווה מתקדשת ונהפכת לקדושה יותר ע"י חיבור לגילוי לימוד תורה, וכן החסד מתעלה (וגם בלימוד תורה כשמכוון לשם לימוד תורה לשמה זה במעלה גדולה יותר מסתם לימוד תורה כמצוה או בלי כוונה לשמה ממש), ולכן ראוי לקשר הכל לתורה. זהו תפקידו של הת"ח להתחבר לכל ישראל ולהעלות אותם בקדושה, ולכן בארון נאמר עשיה בלשון רבים (ולשם כך עליו להיות מחובר לכל ישראל בשלמות).