"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"

(שמות כד, ז)

אחד הביטויים המפורסמים ביותר בתורה נטבע בפרשתנו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". מה פשרו?

הפירוש הידוע, שהאמירה "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" ממחישה את התלהבותם של בני ישראל ואת נכונותם המוחלטת לבוא בברית עם ה' בהר סיני. הם הסכימו לקבל את המצוות עוד לפני ששמעו אותן, קודם נעשה ואחר כך נשמע.

נוסיף פירוש נוסף, המתבסס על כך שבספר שמות מתוארים בני ישראל מאשרים את הברית שלוש פעמים: פעם אחת לפני ששמעו את הדיברות, ופעמיים אחר כך. ויש הבדל מרתק בין שני התיאורים הראשונים לבין התיאור השלישי:

א.     "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות יט, ח).

ב.     "וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות כד, ג).

ג.      "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז).

בשני הפסוקים הראשונים, שיש בהם "נַעֲשֶׂה" ואין בהם "נשמע", נאמרו פה אחד על ידי כל העם ("וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו", "וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד").

והנה בפסוק השלישי, זו שיש בה גם "נַעֲשֶׂה" וגם "נִשְׁמָע" - אין אזכור מפורש לכך שהעם כולו אמר זאת. לפועל "נשמע" יש כאן מובנים רבים. יש לו מובן מעשי, של שמיעה בקול וציות, אך יש לו גם מובנים נוספים, כגון: להאזין, לשים לב, להבין לקלוט, להפנים. הפועל "נשמע" בא אפוא להוסיף לצד הממד המעשי של היהדות את הממד הרוחני והפנימי שלה.

המסקנה הנובעת מכך חשובה. היהדות, כקהילה - היא קהילה של עשייה, היא כפופה כולה לקוד סמכותי אחד, הלוא היא ההלכה. בכל הנוגע להלכה - ה"עשייה" על פי היהדות - אנו שואפים לקול אחד, ליחד, לקונצנזוס.

לעומת זאת, בכל הנוגע לרוחניות אין ביהדות גישה נורמטיבית יחידה. יש ביהדות כוהנים, יש בה נביאים, יש בה רציונליסטים, יש בה מיסטיקנים, יש בה פילוסופים.

אנחנו חווים את אלוקים בדרכים שונות - יש הפוגשים אותו בטבע, יש הפוגשים אותו בלימוד תורה, יש הפוגשים אותו בתפילה, יש הפוגשים אותו בשמחה, ריקוד ושירה, יש הפוגשים אותו ממעמקים בדמעות, בחרטה ובלב שבור.

אנחנו יכולים למצוא את אלוקים בפסגות ובתהומות, בבדידות ובצוותא, באהבה וביראה. יש דרכים רבות לשמוע את קול ה' ולהבין כמה זניחים אנחנו לעומת הבריאה שברא הקב"ה, ועם זאת כמה עצומה היא המשמעות הגלומה בנו, העשויים בצלם אלוקים וכדמותו והיודעים שהוא אשר החליט לקיים אותנו כאן, במקום הזה, בזמן הזה, עם הכישורים שיש לנו, בנסיבות שאנו חיים בהן, עם משימה שעלינו לבצע אם רק נצליח לזהות אותה.

זה ההבדל בין "נַעֲשֶׂה" ל"נִשְׁמָע". את המעשים שה' מצווה אותנו, עלינו לעשות "יחדיו", אנחנו נענים לפקודותיו ב"קוֹל אֶחָד". אך את קולו ואת נוכחותו אנחנו שומעים בדרכים רבות. כי אף שה' הוא אחד - אנחנו שונים זה מזה, ואנו פוגשים אותו איש איש בדרכו שלו.

הרב יונתן זקס זצ"ל, מהספר: "שיג ושיח - קריאות חדשות בפרשת השבוע"