'(שמות ח, ב) "ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים". אמר ר' אלעזר: צפרדע אחת היתה, השריצה ומלאה כל ארץ מצרים. כתנאי: רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת היתה ומלאה כל ארץ מצרים. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות; צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו' (סנהדרין סז,ב). ' … ונראה הא דניחא ליה לראב"ע לומר הכי צפרדע אחת היתה שרקה כו', ולא כדברי ר' עקיבא דצפרדע אחת השריצה כו', למאי דאמרינן לעיל שעד מכת כנים היו מצריים חושבים שעל ידי מכשפות היו המכות הראשונות, מה שאין כן בכנים דלא מכניף. והשתא לדברי ראב"ע שהאחת שרקה וכולם באות היינו דמכניף, שפיר חשבו המצריים דעל ידי מעשה שדים באו ועלו, שהשד הכניפן. אבל לדברי רע"ק שהאחת השריצה כולן, דבר זה בריאה חדשה היא ומעשה גמור הוא ואמאי לא קאמר המצריים עלה אצבע אלקים היא? דהא השד לא יוכל להכניף. ובהכי ניחא דשייך מאמר זה בשמעתין ודו"ק' (מהרש"א). הסבר המהרש"א יפה מאוד, אלא שאם כך קשה כיצד ר"ע אמר את דבריו? וכן מה הקשר למה שאמר לו ראב"ע שילך מדברי הגדה לנגעים ואהלות? ובנוסף, גם לאחר שאמר ראב"ע את דבריו לר"ע הוא לא חזר בו; ור"א אף אומר כמותו, מדוע לא יסביר כראב"ע הרי הוא מוכח? אמנם על השאלות הראשונות אפשר לענות שזה מה שראב"ע אמר לר"ע, שכיון שאינו בקי מאוד בהגדות אלא הוא בקי ועמוק בהלכות קשות, אז לכן הוא לא יודע את הדרשה שרק בכינים ראו בזה המצרים כאצבע אלקים בשל עניין השדים שלא יכולים לאסוף, ולכן אמר את מה שאמר (ודוחק). אולם השאלה השלישית עדיין קשה, כיצד ר"א אמר כר"ע? לכן נראה שלדברי ר"ע ור"א גם כשאמרו שזה בהשרצה הכוונה כעין שהשריצו צפרדעים גדולות, אחרת אם זה השרצה רגילה זה היה צריך להיות ביצים או ראשנים ולא צפרדעים? לכן גם בתנחומא לא נאמר השריצו אלא שהתרבו במכות: 'כתוב אחד אומר: "ושרץ היאור צפרדעים”, וכתוב אחד אומר: "ותעל הצפרדע”? רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת הייתה, והיו המצרים מכין אותה ומתזת צפרדעים הרבה' (תנחומא "וארא" סימן יד). שזה הכוונה בדברי ר"ע שהשריצה, שכביכול השריצה, שהכוונה זה שיצאו ממנה כשהוכתה (שזהו כעין השרצה שבא ממנה, ולא שבאו מעצמם מרחוק). לכן כיון שיצאו צפרדעים אחרים בהכאת הצפרדע אז גם המצרים יכלו לעשות זאת בשדים, שהשד מביא מיד לאחר הכאתו עוד אחד לידו, ונראה כאילו השריץ – שהופיע מיד צפרדע לידו כאילו שיצא ממנו. לכן נראה לומר שהסיבה שראב"ע חלק על ר"ע זה מטעם אחר, משום שר"ע דייק "ושרץ היאור" שזה נעשה כעין בהשרצה, ועל זה אומר לו ראב"ע שבדרשות הגדה לא צריך לדייק כ"ך עמוק במילים, שזה נכון לגבי הלכות ולא להגדות (לכן שלחו 'להלכות נגעים ואהלות שהן חמורים ובהם אתה מחודד' [רש"י], ששם ראו את כח דיוקו של ר"ע), שבהגדות לומדים "ושרץ" כפשוטו שהתרבו ביאור, ולא כיצד התרבו. ולומדים כפשט שעלו מהיאור הרבה צפרדעים שבאו, וממילא מה שנאמר צפרדע אחת הכוונה שהיא גרמה לאחרים לבא לשם. אולי דעתו של ראב"ע קשורה לנאמר במדרש קודם למחלוקתו עם ר"ע: '"וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ" וְגוֹ' "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ". למה הביא עליהם צפרדעים? מפני שהיו משעבדין בישראל ואומרים להן: הביאו לנו שקצים ורמשים, לפיכך הביא עליהן צפרדעים; ובשעה שהיו מוזגין את הכוס היה מתמלא מן הצפרדעים' (שמו"ר י,ד). שלראב"ע כיון שהטעם למכת צפרדע זה כנגד מה שהיו משעבדים את ישראל (לכן גם התמלא בכוסות כעין כנגד שהם שלחו את ישראל להביא להם כדי שיאכלו מהם, לכן בשתיה [שאוכל ושתיה באים יחד] הגיע הצפרדע לכלים, כמו שאת השרצים והרמשים המצרים נתנו בכליהם), לכן זה לא יצא ממש מצפרדע אחת, אלא זה בא בכמה סוגי צפרדעים כגילוי כנגד שהם אמרו לישראל להביא להם שקצים ורמשים שזה כמה סוגים (לפחות שנים, כנגד שקצים וכנגד רמשים). אולי אפשר שר"ע דרש שבמכה התגלה גם כנגד השעבוד בכלל (בנוסף לטעם ששלחו את ישראל להביא שקצים ורמשים), שהמצרים עינו את ישראל כדי למעטם, ונעשה "וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל" (שמות יא,יב), לכן כנגד זה נענשו בצפרדעים שקצו מהם (והצפרדעים עושים קולות כעין בנ”י שכוחם בפיהם), ולכן גם זה נעשה בצורה של כעין הולדה (כבנ”י שהולידו). ובא ראב"ע ואומר לו שזה עמוק בשביל דרשה, אלא שיש בעיקר לדרוש בצורה הפשוטה, שזה כנגד ששלחו אותם להביא ולכן גם מכת צפרדע נעשתה ע"י שליחות, שקראה לחברותיה. אולי ההבדל בין ר"ע וראב"ע זה בטעם המכות, שיש כמה טעמים (ילקו"ש; רמז קפב). לכן בטעם המכות שזה כנגד שניסו לאבד את בנ"י, זהו דברי ר"ע שמרמז גם על מטרת המצרים לענות את ישראל כדי שלא יתרבו; ואילו לטעם המכות שזה כנגד הדברים שבהם שעבדו את ישראל, שזהו כנגד הנעשה ע"י המצרים כמעשה השעבוד בפועל (וכעין שמובא בשמו”ר הטעם ששלחו את ישראל להביא להם...), ולכן זהו כמו שמצרים שלחו את ישראל להביא להם שקצים ורמשים, כך גם הצפרדע קראה לחברותיה שיבואו למצרים, שזהו כדברי ראב"ע.