מרד החשמונאים נעשה בעקבות גזרות היונים נגד התורה, אולי משמים רמזו על גילוי כנגד תורה בכמה דברים שהתגלו אצל מתתיהו ובניו. המקום בו החל המרד היה במודיעין (שם גר מתתיהו), כעין רמז שבנ"י התרחקו מהתורה (בשל ההתיוונות וגזרות יון), לכן זה מתגלה שהמרד הגיע ממודיעין כעין רמז לכך שישראל התרחקו מקשר לתורה בשל היונים שבאו לכאן ואין זה מקומם (אלא א"י היא מקום קדוש, הראוי רק לבנ"י, ובו עיקר גילוי התורה), לכן המקום ממנו יצא המרד (כעין רמז בגילוי מקום, כנגד שאין מקומם של היוונים הרשעים כאן) רומז לקשר לחיבור לתורה לדורות, שנאמר להודיע לבנים: "רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון" (דברים ד, ט-י), לכן יצא ממקום הרומז לכך בשמו - מודיעין, כרמז להודיע לבנ"י. למתתיהו היו חמשה בנים: יוחנן הגדי, שמעון התרסי, יהודה המכבי, אלעזר החורני ויונתן הוופסי. אולי חמשה בנים כנגד חמשה חומשי תורה, שיצאו להילחם על התורה בישראל. יוחנן רומז לספר בראשית שזהו ספר האבות, לכן רומז בלשון חנינה שרומז לילדים: 'דבר אחר: "ויחנך", יחון אותך בבנים, כמה דתימא (בראשית לג, ה): "הילדים אשר חנן אלקים את עבדך", ואומר (בראשית מג, כט): "אלקים יחנך בני"' (במדבר רבה יא,ו), כרמז שאנו צאצאי האבות עליהם מסופר בספר בראשית. שמעון רומז לספר שמות, בו מסופר על שהינו גולים במצרים ויצאנו משם כדי להיות עבדי ה', וכן מסופר בשמות על מתן תורה (וגם על הקמת המשכן, ששם ה' המשיך לדבר עם משה ולצוותו מה לומר לבנ"י לעשות), לכן זה נרמז בלשון שמיעה - לשמוע בקול ה'. יהודה רומז לספר ויקרא, שזהו ספר תורת כהנים, והחשמונאים הם כהנים ועלו למלוכה ולכן נרמז ביהודה שהוא שבט המלוכה - לעומת הכהנים שמיועדים לעבודה במקדש ולכן אסור להם למלוך; שזה כרמז על פגם שהיה בחשמונאים (ראה ב'תורת המועדים', 'מלכות החשמונאים לאור ההלכה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א על מלכותם של החשמונאים,  הבעיתיות שבמלכות כהנים, והאם מלכות החשמונאים חטאה בכך). בנוסף, בשם יהודה יש את שם הויה, כרמז לגילוי שם ה' שנעשה במשכן. כמו כן יהודה זה מלכות, ובמלכות ישראל יש גילוי של כסא ה' בעולם: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח" וגו' (דה"י א כט,כג), והמקדש הוא גילוי כסא ה' בעולם: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" (ירמיהו יז,יב). 'רבי נתן אומר: חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש" וגו' (שמ' טו יז). שמקדש של מעלה, מכוון כנגד בית המקדש של מטה. והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר: "כסא כבוד מרום מראשון" (ירמ' יז יב)' (תנחומא "ויקהל" סימן ז), לכן ביהודה רמז לספר ויקרא שבו עבודת המשכן. אלעזר רומז לספר במדבר, שבו מסופר על הנעשה במדבר, שם מוכח בגלוי שה' עזר לנו להתקיים, שבלי ענני הכבוד ובאר המים והמן לא יכלו להתקיים כלל במדבר. כמו כן, מסופר בו על מלחמות ישראל (שבתורה), ולכן נרמז על שה' עזר לנו לנצח את אויבנו, וכך גם התגלה אצל החשמונאים שה' עזרם לנצח את אויבנו. יונתן כנגד ספר דברים, משנה תורה, שמשה חזר על התורה שה' נתן (יונתן - ה' נתן), וכן זה לקראת הכניסה לארץ אותה ה' נתן לנו (וכך החשמונאים נלחמו על התורה ונחלת א"י). נראה שכנגד גילויים כנגד התורה, כך מיתתם, כרמז שמתו בשל חטאם שמלכו ועברו בכך על התורה (לשיטת הרמב"ן). אלעזר נהרג כשהמית פיל מלחמה, שבזה היו מתניידים הלוחמים ממקום למקום (במסע) בצורה לחימתית חזקה; שזה כנגד שהוא רומז לספר במדבר שם מסופר על זמן המסעות ועל מלחמות. יהודה נהרג בשדה הקרב, תוך עידודו את הלוחמים שלא לסגת, שזהו בשל שהוא רומז לתורת כהנים, ולכן מתגלה בו כעין כהן משוח מלחמה שעודד את העם במלחמה. יוחנן נהרג כשיצא לשליחות לשבט ערבי, ושבט ערבי אחר הרגו, שזה כנגד ספר בראשית שהוא ספר האבות, שמהם יצאו משפחת בנ"י, ולכן נרמז בשבטים ערבים שונים כעין משפחות שונות (מאבות [מייסדי השבטים] שונים). (השבט השני שדד ורצח אותו, כעין רמז למלחמת ארבעת המלכים שמסופר בבראשית, שהם הרגו ושדדו). יונתן נרצח בעקבות שיצא לעשות הסכם שלום (מרומה, ששם נתפס ונרצח), שהוא כנגד ספר דברים שנאמר לפני הכניסה לארץ, ואף משה חיזק בו את יהושע לקראת הכניסה לארץ (דברים לא), כך שמרמז לכיבוש הארץ; ולפני המלחמה על א"י שלחו שליחים שאם רוצים לעשות שלום אז שיעשו ('דאמר רבי שמואל: שלש פרסטיניות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ; מי שהוא רוצה להפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה' [יר' שביעית ו,א]). שמעון נרצח ע"י שליח מהמלך אנטיוכוס השביעי, כיון שהוא כנגד ספר שמות שבו מתו מישראל בעקבות הגזרות של מלך מצרים.