'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול; ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). 'מאי חנוכה - על איזה נס קבעוה. בחותמו - בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו. ה"ג: ועשאום ימים טובים בהלל והודאה - לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה' (רש"י). כבר פרשו (המהר"ל, גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ['לזמן הזה'], מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ['מועדי ישראל'], ועוד...) שעצם חנוכה נקבע על הניצחון במלחמה (כמו שאומרים ב'על הניסים' ובהדלקת הנרות), וקשרו זאת לנס פך השמן שראו בזה כמרמז על המלחמה (כל אחד פירש כשיטתו ...). אולי אפשר כרמז שראו בנס פך השמן גילוי על הניצחון במלחמה ע"פ המתגלה אצל הנביא אלישע שעשה נס בשמן שלא יגמר: "ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים. ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי [לך] בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן. ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי [שכניך] כלים רקים אל תמעיטי. ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי. ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא  מיצקת [מוצקת]. ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן. ותבא ותגד לאיש האלקים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי [נשיך] ואת בניכי [ובניך] תחיי בנותר" (מלכים ב ד,א-ז). כך שע"י הנביא אלישע נעשה נס בשמן שלא פסק, וכך כעין דלקה המנורה בשמן ולא כבתה, כעין שהשמן לא נגמר. (ובפרט לדעה שהנס נעשה ע"י שהפך לא התרוקן [שלכן יש שמונת ימי חנוכה אע"פ שהפך היה מספיק ליום אחד, כך שהנס נעשה שדלק עוד שבעה ימים; ותרצו באחד התרוצים שהפך לא התרוקן מהשמן שנשפך ממנו אלא נשאר בו שמן, כך שכבר ביום הראשון נעשה בו הנס שלא התרוקן], אז זה ממש כמו אצל אלישע שהפך לא הפסיק להוציא שמן עד שנגמרו הכלים וכבר לא היה לאן להוציא עוד ולכן פסק כי אין יותר טעם למה להוציא [כי אין יותר כלים לקבלו]; שכך גם הפך לא פסק להוציא שמן עד שהביאו שמן חדש להדלקה וממילא כבר לא היה צורך עוד להמשך הנס, ולכן נפסק). האשה אמרה לאלישע שבעלה מת והוא היה עובד ה', שכך בזמן היוונים מתו רבים מעובדי ה' (בשל הגזרות של היוונים). היא גם אמרה שהמלוה בא לקחת את שני בניה לעבדים, שזה כעין שהיוונים שלטו עלינו וכך היה בזה כעין עבדים להם; וכן הם הטילו מיסים ולקחו את כלי המקדש שהיה בהם ערך ממוני רב (כעין המלוה שבא לקחת את הכסף). האשה אמרה לאלישע שאין לה כלום בבית למעט כלי שמן קטן ('"כי אם אסוך שמן" - הנה אסוך הו׳ כלי קטן ישימו בו שמן לסוך' [רלב"ג]), שמספיק לסוך פעם אחת ('"אסוך שמן" – כדי סיכת שמן' [רש"י]), כעין שמצאו פך שמן קטן שאין בו להדליק אלא רק פעם אחת - יום אחד. האשה היא אשתו של הנביא עובדיה: '"ואשה" וגו' - אמרו רבותינו ז"ל (זוהר חדש רות פב ב) שהיתה אשת עובדיה, והנושה היה יהורם בן אחאב; ובחיי אחאב הלוה לו ממון ברבית לכלכל את הנביאים' (מצודות; פס' א). '"ותאמר" וכו' "כי אם אסוך שמן". ופי' חז"ל שעובדיה היה מדליק תמיד שמן לבני הנביאים אשר בלילה לא יכבה נרם, ראוי שיהיה נס בשמן' (מלבי"ם). זה דומה לנס פך השמן שנעשה  כדי להדליק אור במנורה, וזה דלק בלילה כעין הדלקת המנורה אצל הנביאים בלילה (לפי המלבי"ם); והנר שדלק אצל הנביאים היה כדי שילמדו תורה, כעין המנורה במקדש שנרותיה מכוונים לנר המערבי והוא כלפי השכינה ('דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו", מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' [מגילה כא,ב]) - לקה"ק שם התורה, הארון עם הלוחות. לכן מתגלה בנס המנורה בחנוכה כעין כגילוי תורה שלמדו הנביאים, וכן היותם נביאים שזהו מהשראת השכינה (שהמנורה מכוונת לתורה ושכינה). האשה היא אשתו של הנביא עובדיה, שהוא ניבא על מפלת הגוים (הרומאים), כעין יון שנפלה בחנוכה (ורומא ויון קרובים זה לזה במקומם). האשה השאילה כלים משכניה, והיא ובניה פעלו, כעין שבחנוכה המרד החל במתתיהו ובניו, והם היו ראשי המרד (כעין שפעלו האשה ובניה); ואליהם הצטרפו עוד יהודים (שהשתתפו במרד, כעין שבני מתתיהו השתמשו בהם בקרבות), וזהו כעין השכנים שהשתתפו ע"י שנתנו כלים שבהם השתמשו. ואלישע אמר להם שיסגרו את הדלת, שלא יכנסו ויהיו שם אחרים שאולי הם רעים ולא ראויים ('"ובאת וסגרת הדלת" בל יחול עין הרע; ובל יקרב איש בלתי ראוי, שעל ידי רוע מעשיו תופסק צינור השפע' [מלבי"ם; פס' ד]), כעין שהחשמונאים גרשו את היוונים הרשעים מהמקדש ומכלל הארץ (שלא יהיו שם רעים). בסמוך לפני הסיפור על אלמנת הנביא מובא (בפרק ג) על המלחמה שעשו ישראל (מלכי יהודה וישראל) ומלך אדום נגד מלך מואב וניצחו אותו, כמו שהחשמונאים ניצחו את היוונים. ונאמר שם: "ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה על החמה ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ" (ג,כז). מלך מואב הרג - הקריב את בן מלך אדום (מצודות ורד"ק) שנלחם יחד עם ישראל, כעין כמו שחלק מבניו של מתתיהו נהרגו במלחמות ישראל מול יון (ואותו בן היה "אשר ימלך תחתיו", כעין שבני חשמונאי מלכו). או שמלך מואב הרג את בנו שלו (סנהדרין לט,ב וברש"י [ומובא במצודות וברד"ק]), כעין שמתתיהו הרים את המרד ובכך כעין שלח את בניו להילחם ונהרגו בשל כך. למ"ד שמלך מואב הקריבו לשם שמים, זהו כעין שנלחמו ונהרגו על קידוש השם, שזהו כקרבן לשם שמים. ולמ"ד שהקריבו לע"ז ויצא קצף כי זה הזכיר שגם בנ"י חוטאים בע"ז, זהו כעין שהיוונים היו עובדי ע"ז והכריחו את ישראל לעבוד ע"ז, וכן היו רבים שהתיוונו ועבדו ע"ז; ובנוסף היה גם גילוי חטא בבני חשמונאי שמלכו באיסור ולכן נהרגו (רמב"ן) שנזכר חטאם ויצא עליהם קצף ונהרגו. נראה שנרמז בחנוכה בנס פך השמן על הניצחון במלחמה, כיון שבאלישע התגלה נס השמן, ובאלישע גם התגלה שה' עוזרנו לנצח את אויבנו, שגם אם חיצונית נראה שהאויבים הם הרבים, בכ"ז אנו מנצחים בזכות עזרת השמים שיש בנו יותר כוחות מלחמה רוחנים: "וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד ויבאו לילה ויקפו על העיר. וישכם משרת איש האלקים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה. ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם. ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע" (מלכים ב ו,יד-יז). ממילא לכן בנס פך השמן יש גילוי לניצחוננו במלחמה, דרך הגילוי באלישע, כעין שנס חנוכה קשור למתגלה בנביא אלישע.