"ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" (בראשית מז,כא). '(בראשית מז, כא) "ואת העם העביר אותו לערים" מאי נפקא מינה? דלא ליקרו לאחיו גלוותא' (חולין ס,ב). 'העביר אותו לערים - מאי אשמועינן. כי היכי דלא ליקרו - מצרים לאחיו לאחר זמן גולים בני גולים לכך הגלם' (רש"י). בפשטות זהו מעלתו של יוסף שדאג לאחיו; ובפרט שהם פגעו בו, שמכרוהו לארץ זרה שנחשב שם כגולה, בכ"ז הוא לא התנקם בהם חזרה אלא דאג לכבודם. אולי גם בפשטות יוסף העביר אותם ממקומם כדי להדגיש להם שהם מחוייבים לפרעה שנתן להם בשביל מחייתם לאחר שמכרו כל אשר להם, וזה התחבר לו עם הידיעה שבנ"י צריכים לרדת למצרים לגלות שלכן משמים נשלח לפניהם (כמו שאמר לאחיו: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלקים לפניכם ... וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה. ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלקים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים" וגו' [בראשית מה,ה-ח]). לכן חיבר את כל מעשיו עם ידיעה זו שהוא השליח לארגן את ירידת ישראל בקלות, להקל על הגלות (שנשלח כדי להקל על הירידה לגלות: 'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב (הושע יא, ד) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל"' [שבת פט,ב]). ולכן עשה בכל מעשיו עם כוונה בשביל בנ"י, וזהו מעלתו הגדולה שלא התגאה והסתנוור ממעמדו אלא ראה עצמו כשליח נאמן בשביל בנ"י. (וממילא גם שופך אור שכל מה שיוסף עשה עם אחיו לא היה מנקמה, אלא היה בזה עניין של חינוך; ראה 'מעשי אבות ב', 'מדוע התנכר יוסף לאחיו', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). אולי יש עניין חשוב בכך שלא יזלזלו בהם שהם גולים, כיון שטבע האדם הוא לנסות לבטל את מה שגורם לו לבושה, ולכן ינסו לבטל את זיהויים כגולים, שזהו ע"י הטמעות עם המצרים, ובכך יגרם שקיעה בטומאת מצרים; לכן דאג יוסף לשמירת קדושת בנ"י ופעל שלא יקראו גולים. כמו כן בדומה, המצרים גזרו גזרות ושעבדו את ישראל ובכך ירדו ישראל למ"ט שערי טומאה, ממילא אם מראש היו קוראים להם גולים בביזיון אז גם היו מוקדם יותר משעבדים את ישראל, בשל הזלזול בהם (לעומת שלא זלזלו מראש ולכן לקח הרבה זמן עד שהחלו לשעבדם), ובכך היה נגרם שיחלו ליטמא מוקדם יותר. והרי יצאו לאחר 210 שנה ע"י שנחשב להם כפול או שנחשב ארבע מאות שנה מהולדת יצחק (פרקי דר"א, מח), שלכן אז היו ראויים לצאת. ממילא אם היו נטמאים מוקדם יותר (בשל הזלזול) אז עד שיגיע הזמן המינימלי שיהיו ראויים לצאת,  כבר יגיעו לשער ה-נ' ויאבדו. אולי לכן נאמר בפס' סמוך לכהני מצרים ("ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו. רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם" [פס' כא-כב]), מעבר לפשט שלכהני מצרים היה חוק אחר מהמסופר קודם, זה גם בא לרמז בסמיכות למקודם, שהטעם שיוסף פעל להזיז את המצרים ממקומם, שזה כדי שלא יבזו את בנ"י, זה קשור לטומאת מצרים כמתגלה אצל כהני מצרים שהם ראשי הטומאה. (אולי לכן הפרשה יוצאת בשבת שבשבוע שלה חל חנוכה, כעין רמז לעניין יון שבאו לטמא את ישראל, וזה נעצר והתעכב ע"י שליטה ותזוזה על האדמה; שהזזנו מכאן את היוונים וחזרנו לשלטון בארץ. אמנם זה לא החזיק הרבה זמן מעמד וכבר בדור השלישי לחשמונאים הם נהפכו לצדוקים, שנפלו בטומאה, אלא שלא נפלו כ"ך עד לרמה כמו מה שהיה קורה אם לא היו נלחמים ביוונים; כמו שע"י מעשה יוסף טומאת מצרים התעכבה אבל בסוף נפלו בטומאת מצרים עד שער המ"ט, אלא שלא הגיעו לשער ה-נ' כמו במקרה שהיו נופלים ביותר טומאה בשל הביזיון). אולי גם היה בכך כגילוי תשובה שעשה יוסף על חטאיו, שזה כנגד מה שאמר ליעקב: '"הָיָה רֹעֶה וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה" - מה אמר? ... רבי יהודה אומר: מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים. ר' יהודה בר סימון אמר: על תלתיהון לקה (משלי טז, יא): "פלס ומאזני משפט לה'". אמר לו הקדוש ברוך הוא: ... אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורין עבדים (תהלים קה, יז): "לעבד נמכר יוסף"' וכו' (ב"ר פד,ז). לכן כאן כשעלה למלכות לאחר עונשו כעבד, עשה תיקון למעשיו ופעל למניעת ביזיון לאחיו, שלא כמו שביזה את אחיו לפני יעקב בכך שאמר שהם מזלזלים באחיהם, ובטענה שאומרים דברי ביזיון על אחיהם (שקוראים להם עבדים). וכן זה היה מעשה שנעשה בגילוי של כעין עבדים, שקנה את כל מצרים לפרעה ("ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה" וגו' [פס' כג]) ודאג לאחיו שירדו למצרים לגלות כעין עבדים, אבל במיעוט ביזיון. (וכן כמו שאמרנו שבמעשיו פעל למניעת קירוב למצרים מצד בנ"י; שזהו כנגד שאמר ליעקב שמביטים בבנות הארץ - שזה כדי להתערבב עמם: 'ר' שמעון אומר: תולין הן עיניהן בבנות הארץ ... אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ - חייך שאני מגרה בך את הדוב, (בראשית לט, ז): "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו" וְגוֹ'' [ב"ר שם]. לכן פעל כתשובה בכך שלא יתערבבו עם המצרים [וכמו שהוא עצר ולא חטא עם אשת פוטיפר, על אף שהיה במעמד נמוך תחתיה, כך הם שלא יתחברו אליהם בגלל מעמדם הנמוך כגולים]). אולי אפשר שבעומק בנוסף לביזוי לישראל, יש בכך גם ביזוי לארץ,  שבכך שקוראים לישראל גולים מדגישים את הריחוק של ישראל מהארץ. לכן זה נאמר בגמ' לאחר דרשה על מעלת א"י ובקריאתם של האומות: '(דברים ג, ט) "צידונים יקראו לחרמון שריון", תנא: שניר ושריון מהרי ארץ ישראל. מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי ארץ ישראל, ללמדך שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על האומות העולם' (חולין שם). (אולי בזה עשה יוסף תיקון לחטא השלישי שלו, שאמר שהם אוכלים אבר מן החי: 'ר' מאיר אומר: חשודים הן בניך על אבר מן החי' וכו', שיש בבהמה רוח חיות שצריך להתחשב בה, כך גם בא"י יש קדושה שצריך להתחשב בה).