"וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹקים בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (בראשית מא, נא-נב)

מבואר בפרשת ויצא, שרחל קראה ליוסף בשמו ‘יוסף’, משתי סיבות:

א. “אָסַף אֱלֹקים אֶת חֶרְפָּתִי” (בראשית ל, כג).

ב. “יֹסֵף ה’ לִי בֵּן אַחֵר” (בראשית ל, כד).

נמצא שמהות שמו של יוסף מורכבת משניים: האחד - שכחת הרע והשארתו מאחור, והשני - צמיחה והתחדשות.

וכך באותו רעיון קורא יוסף לשני בניו, מנשה ואפרים:

מנשה - מסמל את השכחה וההתאוששות מסבל העבר - “כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקים אֶת כָּל עֲמָלִי”.

אפרים -  מסמל צמיחה ותנופה והתחדשות - “כִּי הִפְרַנִי אֱלֹקים בְּאֶרֶץ עָנְיִי”.

וכך מובא ב”באר הפרשה” (הרב בידרמן) בשמו של “שם משמואל”:

“וביאר בזה הרה”ק ה’שם משמואל’ זי”ע (תרע”ו) כי הנה מצינו ביוסף שנקרא כן מפני ב’ סיבות וטעמים: א. על שם ‘אסף אלוקים את חרפתי’. ב. ‘לאמור יוסף ה’ לי בן אחר’. והיינו טעמא, כי מצד אחד כל עניינו של ‘יוסף’ הוא להוסיף תמיד חיות והתלהבות  מתוך התחדשות, מתוך זכירתו את מקור מחצבתו הנעלה, שהוא בן לאביו שבשמים, וזוכר את התפקיד שלמענו נשלח לעולם הזה, ובד בבד יש בו גם מידת השכחה דקדושה, לשכוח את העבר המחלישו ומרפה ידיו... שלא יעמדו כנגד עיניו ויתבוסס בהם מתוך צער... ומחמת שהיו לו שתי מידות אלו... על כן נקרא בשם ‘יוסף’. ולפי זה יש לבאר נתינת השמות מנשה ואפרים, כי ‘מנשה’ מורה על מידת השכחה, וכמו שאמר ‘כי נשני אלוקים’ שהוא לשון שכחה, והיינו ללמד על הצורך לאחוז במידת השכחה במקום המצטרך, ואילו ‘אפרים’ עניינו לזכור את העתיד ותוספת החיות מתוך התחדשות".

השמות מנשה ואפרים הם שני כוחות בעם ישראל.

מנשה הוא כח ה"סור מרע": "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי". כלומר, הקב"ה השכיח את הצרות שהיו לי בבית אבי - לשון שלילה.

ואילו אפרים הוא "ועשה טוב": "כִּי הִפְרַנִי אֱלֹקים בְּאֶרֶץ עָנְיי" - לשון חיוב.

מה קודם: האם מנשה או אפרים? האם ה"סור מרע" או "ועשה טוב"? אמנם מנשה הוא הבכור והוא קודם בסדר לאפרים, אך יעקב הופך את הסדר (בראשית מח, יד): "שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר".

יש להקדים את אפרים לפני מנשה, את כח החיוב - "ועשה טוב", לפני השלילה - "סור מרע". וכן עם ישראל נקראו על שם אפרים (ירמיהו לא, יט): "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם"  - ללמדנו שהעיקר הוא החיוב ולא השלילה.

הרב זכריה טובי שליט"א, מהאתר: "ישיבת כרם ביבנה" - https://www.kby.org/

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/